אש בלב 

רחמים, 14, נחשב למנהיג החבורה, הוא היה נער יפה תואר ואמיץ מאד. חיים אחי הבוגר ממני ואני, הלכנו אחריו לכל משימה, בתחושה שאנחנו תורמים לחיפה עירנו ולישראל מולדתנו. רחמים היה בן יחיד להוריו, לאחר קשיים רבים להביא ילד לעולם, והם שהיו מאושרים לגדלו.

כמנהיג החבורה רץ רחמים ראשון בין העמדות, בין חומות האבנים ושקי החול שחצצו בין השטח הערבי ליהודי. אולם החומה שנבנתה לא הסתירה את ההולכים באזורים מסוימים ברחוב והצלפים ארבו שם.

זה קרה בו' באדר א' תש"ח, זה היה יום סוער שהתאפיין בירי ממושך בין הלוחמים שלנו והערבים מעבר לחומת המגן. אנחנו נתבקשנו להעביר תחמושת. רחמים פתח בריצה שפופה לעבר העמדות , המתנו לסימן ממנו להתקדם אחריו האחד אחרי השני, כפי שנהגנו לעשות ,חיים אחי ז"ל היה לפני והתכונן לחצות. לפתע נשמעו שתי יריות בודדות. רחמים צנח ארצה מירי צלף ערבי. הודעה הועברה מיד בין הלוחמים על הגגות שצפו בנו. הודעה נמסרה לבית הורי ברחוב ברזילי הנמצא כ200 מטרים משם. הלוחמים לא ידעו לזהות מי הנער הירוי. אבי יצחק ז"ל, מיהר אלינו והרים את רחמים על כתפיו לתחנת מגן דוד אדום ששכנה בסמוך ושם נקבע מותו. שנים לא מש מראהו של רחמים מוטל מת מכדור קטלני שפגע בעינו. גבורתו של רחמים נותרה אילמת. רחמים נשכח מלב.

​