ימי קורונה-מומו מספר
"התפילה של סבא שמעון ואקדח הפראבלום"
ערב מלחמת השחרור. רחוב השומר בשכונת ארד אל יהוד בחיפה. הרחוב חצץ בין חיפה היהודית לערבית. בפועל רחוב השומר היה מרכז העסקים הקטן של היהודים והערבים. רחוב שוקק חיים ושמחה. בחצרות, בין בתי האבן, היו בוסתנים קטנים. היו בהם עצי זית, עצי לימון ורימון. לא ידענו אז שהם יהפכו למקומות מסתור מפני הבריטים....
"התפילה של סבא שמעון ואקדח הפראבלום"
"בית המחתרות"
ערב מלחמת השחרור, רחוב השומר בשכונת ארד אל יהוד בחיפה. הרחוב חצץ בין חיפה היהודית לערבית. רחוב השומר היה מרכז העסקים הקטן של היהודים והערבים, רחוב שוקק חיים ושמחה. בחצרות, בין בתי האבן, היו בוסתנים קטנים, היו בהם עצי זית, עצי לימון ורימון.
לא ידענו אז שהם יהפכו למקומות מסתור מפני הבריטים. בבית מס' 22 גרו סבי שמעון קובי וסבתי שפרה, יחד איתם התגוררו בבית עוד משפחות ספרדיות ותיקות -דורות רבים בארץ, רובן מטבריה וצפת. לבניין היו שני מפלסים, צדו האחד צפה לרחוב והשני למורד הוואדי, לכיוון השטח הערבי. לכל משפחה היה בן או שניים שהשתייכו לאחת המחתרות : אצ"ל, לח"י, הגנה ופלמ"ח, גם הדודים והדודה שלי היו מגויסים ובהם דודי שלום שגויס לחיל הים הבריטי (הנייבי).
הבית זכה בשל כך לשם "בית המחתרות".
סרג'נט קלי ומשפחת יחזקאלי
בערבי שבת וחג הבניין התמלא באווירה חגיגית, כל משפחה כיבדה את השכנים והקרובים במטעמי התבשילים והעוגות, גם הבנים המגויסים הגיעו, הייתה התרגשות רבה, גם סרג'נט קלי, הבלש הבריטי היה נוהג לבקר, הוא ידע שהבחורים מגיעים לביקור. מלווה בחיילים הבריטים נהג לערוך פשיטות מדי פעם על בית המחתרות על מנת לעצור את המבוקשים, אך גם דיירי הבניין נערכו לכך. על הגג שבמפלס העליון הוצב תצפיתן תורן - אחד השכנים , שתפקידו היה להזהיר בשריקה מפני התקרבות הבריטים לבניין.
כאשר נשמעה השריקה כל הבנים המבוקשים נעלמו בין חצרות הבוסתנים. סרג'נט קלי היה גבוה, משופם, שערו היה בהיר, הוא לבש מעיל עור שחור וחבש מגבעת כהה. הוא היה מלווה תמיד בשני חיילים בריטים, חובשי כומתות אדומות וחמושים בתת מקלע "טומיגן", "הכלניות" קראנו להם. מאחוריו עמד גבר לבוש מעיל ארוך ומתוך מסיכת בד שחורה בצבצו שתי עיניו, קראנו לו ה"קוף". ידענו שהוא יהודי ששיתף פעולה עם הבולשת הבריטית, הוא היה מצביע באצבע שלופה, על חדר מסוים ולוחש באוזנו של סרג'נט קלי באיזה חדר נמצא הבחור המבוקש שברשימת המבוקשים שהחזיק קלי.
התפילה של סבא שמעון
הלוחמת המבוקשת ביותר בבניין ובעיר חיפה, הייתה דודתי עליזה קובי, היא הייתה המטפלת של ילדי ערי ז'בוטינסקי, ממפקדי האצ"ל ולימים הפכה לרצה האישית שלו. עליזה הסתירה אקדח פראבלום בבית, רק סבא שמעון ידע היכן הוא מוסתר. אחזקת נשק נחשבה לעבירה גדולה, הבריטים איימו בגזר דין מוות בתליה, על מי שייתפס נושא כלי נשק. סבא שמעון היה דמות יוצאת דופן גם במראהו. הוא נהג ללבוש גלביה ארוכה לבנה ושזורה בחוטי זהב (אני שומר אותה עד היום), לראשו עטה מטפחת לבנה צחורה ועליה כיפה גדולה. בשכונה הכירו כולם את הרב שמעון שרוב היום עסק בלימוד תורה, היה לו עוד תפקיד חשוב, הוא נהג לשבת בכניסה למבנה, כדי לעכב ולהפריע את החיפושים והמעצרים הבריטיים. כאשר נשמעה שריקת האזהרה, סבא שמעון היה ממהר להוציא את האקדח מהסליק ולהסתירו בתוך הטלית שעטה על ראשו ובין קפלי הגלבייה.
גם לאחי חיים ולי היה תפקיד חשוב, עם השמע השריקה היינו ממהרים לעמוד מאחורי סבא ולהקשיב לתפילתו מתוך ספר התורה הגדול, הכתוב בכתב יד על קלף. לסבתא שפרה היה תפקיד חשוב ביותר, היא הייתה מתייצבת לצד סבא ומזהירה את הבריטים באצבעה, על פיה, לשקט ולא להפריע לתפילת הרב. הבריטים כיבדו זאת. סבא היה תופס עמדת ישיבה בכניסה, המיקום הזה היה מעכב את הבולשת בעוד כמה רגעים, כך אפשר לעליזה היפה והצנומה, המבוקשת מס' אחת בבניין, לחמוק דרך הצוהר הקטן, בחדר השירותים המשותף.
השבת השחורה
יוני 46, לאחר שהבריטים תלו שלושה לוחמי אצ"ל, נתלו בתגובה שני חיילים בריטים. הבריטים פשטו בשל כך על בתים רבים בארץ בניסיון לשבור את המרי העברי. "השבת השחורה" כך כונתה השבת שבה פשטו הבריטים על בתים רבים בארץ, כדי ללכוד לוחמי מחתרות .
בית המחתרות, ברחוב השומר, הפך גם הוא למטרה לתפיסת לוחמי המחתרות. כוחות גדולים של צנחנים ושוטרים בריטים, הקיפו את השכונה מכול עבריה, לא ניתן היה לחמוק, הם עצרו כל בחור צעיר בשכונה. בבית המחתרות נעצרו 17 לוחמי מחתרות, ביניהם דודי יעקב לוחם האצ"ל ודודי מני לוחם מחלקת חבלה בפלמ"ח. דודה עליזה, הצליחה לחמוק שוב.
רוב העצורים הובאו ללא משפט, למחנות המעצר הבריטיים במשטרת לטרון, משם הוגלו למחנות המעצר בקניה עד לעזיבת הבריטים את הארץ. הבריטים התעקשו לקחת איתם למשפט באנגליה ששה מהעצורים, ביניהם דודי שלום קובי איש חיל הים הבריטי. דודי שלום נעצר פעמיים, בפעם השנייה נתפס כשהעביר תחמושת לידי ההגנה, במקום לאונית הקרב הבריטית שעגנה בנמל חיפה. הוא נדון לתליה, אולם ההנהגה העברית איימה בפעולת תגמול כדוגמת תליית שני הסרג'נטים הבריטים, הלחץ הועיל ודודי שוחרר, יחד עם שאר העצורים ערב עזיבת הבריטים את הארץ. בערב זה חגגנו בבית המחתרות " יש לנו מדינה"!!! דודתי עליזה שמרה על זכות השתיקה ולקחה איתה את סיפורי הגבורה כלוחמת האצ"ל אל קברה, כמו רבים מחבריה למחתרת.
סבא שמעון חזר ללמוד תורה ,כמנהגו. הוא נפטר בשיבה טובה ונקבר בבית העלמין העתיק בטבריה ליד קבר סבו.