אש בלב 

ברגע שעליתי לסיפון האנייה "מולדת" הבנתי שאני בחופשה סוף סוף. היעד היה יציאה מנמל חיפה לכיוון איטליה. לנוח מעבודה מלאת מתח וחובת דיווח בכל רגע נתון. אמצע שנות ה-60, היה אז מקובל לטייל באניות בנמלי הים התיכון. על הסיפון אי אפשר היה שלא להבחין באורי זוהר האגדי ואחריו עדת מעריצות. הסיפון העליון היה זירת האירועים. פגשתי שם חברה ישראלים והפכנו חבורה. בבוקר שיחקנו פוקר ובערב בילינו במועדון בריקודים סלוניים, כך קראו לזה אז. בבוקר השני כשהתארגנו למשחק הפוקר הגיע אורי זוהר וביקש להצטרף לשולחן המשחקים. מיותר לציין שהמשחק הפך להופעה. כולם רצו לראות את אורי משחק והוא נתן שואו. הצחוקים והבלופים שלו הפכו את המשחק ללא שגרתי בהחלט. כעבור ארבעה ימי שיוט בלילות ועגינה בנמלים של קפריסין יון  הגענו לנמלים באיטליה. גנואה ונאפולי.
על האנייה הכרתי את גדי, צעיר בן גילי תל-אביבי שיצא למסע קניות לקראת נשואיו הקרבים. כמוני גם לגדי לא הייתה תכנית טיולים מוגדרת ולכן החלטנו יחד לשכור רכב ולטייל לאן שנחפוץ, במשך יומיים ואז לחזור לאנייה עם הגעתה לנמל נאפולי. נסענו לאורך הים בפיאט 600 ששכרנו ומלאנו אותה במזוודות, בגדים, מוצרי חשמל, כלי בית ומתנות שקנה גדי לאשתו לעתיד. אני הסתפקתי בתיק קטן ובגדים של כבס ולבש. החלטנו לסיים את הסיור בביקור באתר העתיקות המפורסם בפומפי. השעה הייתה שעת בוקר מאוחרת והיינו רעבים כהוגן ממסע הקניות של גדי. נכנסתי לחנות קטנה על אם הדרך כשריח הנקניקים והגבינות עולה באפי. גדי הודיע שהוא לא זז מ"פיאט" המתנות, והייתה לו סיבה טובה לכך. באנייה סיפרו לנו שצריך להיזהר מהגנבים המתוחכמים של נאפולי.
המוכר בחנות המזון הקטנה קיבל אותי במאור פנים ונתן לי לטעום מהגבינות המשובחות שטרם נראו אז כמותן בארץ.  הגבינות והנקניקים עם הלחם הטרי שהציע באיטלקית נשמעו כמו מנגינה לאוזני ובטני המקרקרת. לא חסכתי בכסף לקניית סוגי גבינות ומבחר הנקניקים היקרים, לארוחה הטובה האחרונה, בטרם חזרה לאנייה. בחרתי גם בקבוק יין טוב ושילמתי את הסכום שביקש, על אף שידעתי שהוסיף לחשבון עוד כמה וכמה לירטות. המוכר, גוץ חביב ופטפטן, חזר מאחורי הדלפק הגיש לי שתי שקיות נייר עם האוכל  ונפרד ממני ב"אריבדרצי" וחיוך קטנטן. החלטנו להתענג על המעדנים שקניתי בפומפי העתיקה. גדי שקנה את חצי איטליה העדיף להישאר לשמור על המכונית העמוסה במזוודות, ואני יצאתי לסיור באתר המפורסם.