אש בלב 

 אחרי הליכה, בת שעה כמעט, לאורך הסמטאות לצד תעלות המים הבחנתי בשלט מואר-"רסטורנט". החלטתי לנסות את מזלי. קולות השירה שבקעו מתוך הבית ורעש הצלחות , הכוסות והסירים על השולחנות עודדו אותי להקיש בראש כף ברזל שהייתה תלויה על הדלת. חלון קטן נפתח. גבר שנראה כמו מלצר אמר לי באיטלקית במבטא בולט: "סקוזי, סגור היום לאורחים. זו מסיבה פרטית לכבוד החג" ! הסברתי לו שאני תייר שנתקע בעיר בלי אפשרות לחוג את החג. הוא לא שאל אותי מי אני? ונראה מהסס. בטרם טרק את הדלת שלפתי את הקלף האחרון שלי:" אני ישראלי והיום זה גם יום הולדתי. אני רוצה לשתות לכבוד זה:". הוא:" אתה בטוח שנולדת בחג המולד שלנו? נתתי לו להציץ בדרכון שלי ":תמתין רגע" אמר וסגר את הדלת. הוא חזר כעבור שתיים, שלוש דקות ואמר לי:" אתה יכול להיכנס, אסדר לך מקום בצד ליד הבר. אכין לך קפה עם מאפה, תאכל ותלך לשלום".
נכנסתי פנימה. בחדר הגדול ניצב שולחן רחב, מלא כול טוב. שפע מאכלים הונחו עליו לצד בקבוקי שתיה חריפה מכול הסוגים. סביב השולחן ישבו כ-15 גברים בגילאים שונים. אכלו ושרו בקולי קולות, שירים איטלקיים כשהם מקישים על השולחנות במזלגות והסכינים והכפות. עדין לא ידעתי שהם שפים ידועים באיטליה שבאו לחוג את חגם. הם לא הזמינו אותי לשולחנם ובעצם לא כל כך הבחינו בי.
הייתי קצת לחוץ בכסף שעדין לא נשלח אלי מהמשרד. בכיסי נותרו 250 דולרים בלבד. המלצר שהכניס אותי היה היחיד שהתעניין בשלומי, בכל פעם שהגיח לבר, שם ישבתי לבדי, כדי לקחת עוד בקבוק משקה לשולחן החוגגים. "מהו הבקבוק היקר ביותר במזנון הבר?" שאלתי אותו. הוא הצביע על בקבוק קוניאק צרפתי במחיר של 200 דולרים ואמר שזה משקה מיוחד מאד. " תגיד לסועדים שאני מזמין אותם להרים כוסית איתי לכבוד יום הולדתי", אמרתי לו במעט האיטלקית שידעתי מטובלת בצרפתית שדיברתי. הוא ניגש עם הבקבוק לשולחן והציג את הקוניאק והצביע עלי שאני מזמין אותם לשתות לכבוד יום הולדתי. הבקבוק עבר מיד ליד ונבדק היטב. שיערתי שמדובר במביני דבר לפי היחס לבקבוק, ואז קם אחד מהם שנראה המבוגר שבחבורה, ניגש אלי והזמין אותי להצטרף לשולחנם.