אש בלב 

אחת המסיבות שהתקיימה באחוזת פוכטוונגר במשק פטר הייתה לכבוד קבוצת עולים חדשים מרוסיה, ביניהם רופאים ואקדמאים צעירים שעשו עלייה. התבקשנו להביא כיבוד לכבוד האירוע, אבל פיליפ לא הסתפק בקרקרים ובקבוקי השתייה הקלה על השולחנות. הוא ידע שבני חברו מחזיק בר משקאות מובחרים , תוצרת חוץ, ומאחורי המקרר במטבח היו תלויים נקניקים מיוחדים, תוצרת חוץ ששמר לבני ביתו. 
המסיבה זרמה, כולם רקדו בהתלהבות, אבל היה חסר משקה לאווירה. פיליפ קרץ לי והציע: "אתה היחיד בינינו שיכול להתגנב לבר המשקאות ולשלוף משם את בקבוקי הקוניאק הצרפתי, הוויסקי והוודקה של בני". לאחר שבצעתי גיחה ראשונה מוצלחת עם 3 בקבוקים מובחרים, מצב הרוח במסיבה עלה ועלה, אבל פיליפ לא הסתפק בכך. נשלחתי לגיחה נוספת והשולחן התמלא במשקאות מובחרים. בני שהצטרף לשולחננו גמע את המשקאות החריפים בשקיקה כשהוא משבח את האורחים הנדיבים שדאגו להביאם למסיבה. אנחנו הצטרפנו כמובן למחמאותיו, מנסים להדחיק את תוצאות השתייה לסוף כשבני יעלה על עקבותינו.
פיליפ, כטוב ליבו בקוניאק הצרפתי גילה לי בסוד שהנקניקים תוצרת חוץ מוסתרים וממתינים לנו כי לא טוב לשתות על בטן ריקה עם כמה קרקרים מלוחים וקצת בוטנים. הבאתי 3 נקניקים ארוכים ושלמים ועסיסיים. פיליפ פרס פרוסות עבות לחברים כשהוא דואג לפרוס לעצמו בכל סיבוב הנקניקים, פרוסה נכבדה לעצמו. זו הייתה מסיבה מוצלחת מאוד  שנמשכה עד אור בוקר. אבל מהר מאד כשרק הגענו הביתה מרוצים ועייפים,  הגיע טלפון בהול מפיליפ: "איך אתה  מרגיש, כואבת הבטן?" אני שלא אכלתי מהנקניקים התפלאתי לפשר השאלה. פיליפ שטח בפני את תוצאות זלילת הנקניקים שגרמו לו לקלקול קיבה. הוא ערך סבב בין החברים לשאול מי סובל כמוהו. התברר כי הנקניקים נתלו סמוך למנוע המקרר והתקלקלו מהחום שנפלט. כל מי שטעם מהם שילם בקלקול קיבה, כולל בני.
בצהרים זומנתי לפגישה עם פיליפ והחברים. בני נראה כועס מאד:"אכלו ושתו לי ואני הטיפש שחשבתי שאלה משקאות טובים שהביאו האורחים, שתיתי בכוסות תה גדולות את הוויסקי שלי וחיסלתי את הנקניקים המובחרים שלי״. 
לא אשכח את מבט עיניו של פיליפ לעבר חברו הטוב בני. הוא פער זוג עיניים כחולות נוצצות כמי שאינו מבין במה מדובר וקרץ לעברי בשובבות. פרצנו בצחוק מתגלגל ולבני לא נותר אלא להצטרף, אחרי הכול הוא הכיר את פיליפ טוב מכולנו.