אש בלב 

השמועה על המטבח של הצנחנים בכנסיית נוטרדאם התפשטה לאורך כל העמדות.  החלו טרוניות " מומו מאכיל את החיילים שלו וכל שאר המחלקות נדה?" קיבלתי הודעה שהמ"פ פייקס מגיע לביקור אצלנו בנוטרדאם. לא ידענו שהוא כיוון ליפול עלינו בזמן ארוחת הצהרים המפוארת  שהכנו. הוא הגיע יחד עם 3 הממ"מים הנוספים של פלוגה שבאו לראות במו עיניהם איך נהפכה ארוחת המסטינגים לארוחת גורמה.
ארוחה כללה פרוסות בשר לופ מטוגנות על טבעות בצל, מטובלות במיטב התבלינים של השוק. מעליהם שעועית במיץ עגבניות ממנות הקרב מטובלת בפפריקה ופלפל שחור חריף, עם פיתות ולאפות חמות טריות. את ככרות הלחם האחיד היבש שקיבלנו מהאפסנאות , שמנו בצד. קינחנו בסלט פירות טריים שקנינו בשוק ומעליו שפכנו את פלחי האשכוליות ממנות הקרב. התערובת הפכה למעדן. ארוחת מלכים בכנסיה.
כתוצאה מביקור המ"פ קיבלתי הודעה שקצין האפסנאות של חטיבה ,16 שהיה מופקד על הציוד והמזון הצבאי, רוצה לראות מה עושים הצנחנים ב"מסעדת נוטרדאם". 
הוא נדהם לראות מה נעשה במטבח המאולתר שלנו. "אתה זקוק לעוד משהו?" שאל בציניות. השבתי בחיוב:" אני צריך סיר גדול ומתקן חימום נוסף לבישול, והאם ניתן לקבל גם מעט מנות יבשות-אורז, שעועית, תפוחי אדמה וגם ביצים". זה היה יום רביעי, הוספתי:" השבת מתקרבת ואני רוצה שהחיילים ירגישו את תחושת הבית , שיאכלו צ'ולנט ושקשוקה". הוא שתק והלך. למחרת בבוקר התייצב בכנסייה טנדר של האפסנאות עם 2 פרימוסים, 2 סירים, חבילות אורז, שעועית יבשה, שק תפוחי אדמה קטן ומספר תבניות ביצים.
לקראת השבת מיהרנו לשוק. כבר היו לי חברים שם והתייעצתי איתם איך להכין לחיילים שלי צ'ולנט. הם הסבירו לי שבלי בשר זה לא הולך. הם ציידו אותי בקופסאות בשר משומר והוסיפו לתפריט גרגרי חומוס. הם החליטו לתרום לנו פתיליה שעליה יתבשל התבשיל לאט כל הלילה. זרקנו לסיר את הבשר המשומר עם בשר הלופ שלנו, עם אורז ותפוחי אדמה, גרגרי חומוס ושעועית כמובן. פיזרנו תבלינים ביד נדיבה והרבה ביצים שהפכו עם בוקר לביצים חומות , חמינדוס ממש. ריח התבשיל שיגע את כל העמדה, כולל הכמרים מהקומה התחתונה שאסור היה לנו לדבר איתם, אבל הריח עשה את שלו, פרץ גבולות.
ביקשתי מהעמדות הסמוכות לשלוח מסטינגים לקבלת ארוחת שבת  שהכנו. שמע ארוחת השבת הגיע עד למח"ט חטיבה 16 והוא הצטרף לארוחת השבת עם פייקס המ"פ שלנו. השהות השגרתית בשמירת הקו מול הירדנים הפכה לאחרת. יחד עם המשימות הביטחוניות התעסקנו כולנו בבישול ארוחות נפלאות.  אפילו הכמרים שהתגוררו בקומה מתחתינו לא נשארו אדישים. אסרו עלינו לקיים קשרים, אבל הריחות  של "מסעדת נוטרדאם" פרצו גבולות וגם חשדנות בסיסית ביננו והשכנים החדשים שלנו הביעו ענין רב בריחות הטובים שעלו מהעמדה שלנו.
עד היום 60 שנה אחרי אני זוכר היטב את הטעמים והריחות מהמטבח המאולתר שהקמנו ב "מסעדת נוטרדם".