אש בלב 

 דיווחתי למושל על התקרית והחלטנו לחכות למהלך הבא. כעבור שבוע הוא הופיע שוב יחד עם עוד שני מכובדים מן השבט. הפעם הם ביקשו להיפגש עם המושל. נקראתי למשרדו על מנת ל"תרגם" את השיחה. הם ביקשו לערוך סולחה. להזמין את המושל, אותי וצוות הממשל אל האוהל של הלביא לארוחת סולחה כדי להביא לסיום את פרשת מעטפת הדינרים. המלצתי למושל להסכים , בעיקר לצורך קשירת קשרים טובים בעתיד עם השבט שחלש על האזור. כעבור שבוע הגענו, ביום הנקוב, לאוהל המארח. האוהל היה מקושט ברצפתו וקירות הבד השחורים בשטיחים צבעוניים ועבודות רקמה בדוויות ססגוניות. על השטיחים  הונחו כריות רקומות שהפכו למושבים מרופדים, לכבוד הפמליה הצבאית הישראלית שהגיעה. במרכז האוהל התבשל הקפה על פחמים  בתוך קנקן נחושת גדול ומעוטר.  הלביא הושיב  תחילה את המושל  ואותי לידו כאורחי הכבוד, וגם את הקצינים שבאו אתנו לחפלת הסולחה. ישבנו ישיבה מזרחית כשהלביא עומד מעלינו לכבד את האורחים על השטיחים. כמקובל באוהלי הבדווים שותים תחילה קפה מר שנמזג לפינג'נים קטנים להגשה. "שים לב כיצד אני נוהג ותעשה בדיוק כמוני" לחשתי באוזנו של המושל. שתינו כוס קפה קטנה ראשונה ואחריה הכוס השנייה, לאחר שהמארחים ראו שסיימנו כולם את הראשונה. הכוס השלישית אמורה הייתה לסיים את טקס שתית הקפה כמקובל אצל הבדווים, והייתה לכך סיבה מסורתית אצלם. את הכוס הראשונה שותים לכבוד האורח (לדייפ). את הכוס השנייה שותים להנאה (לכייפ), הכוס השלישית היא להזכיר את החרב (לסייפ), כמקובל בתרבות שבטי ערב.
כשהסתיים טקס שתיית הכוס השלישית לחשתי למושל :"תסתכל עלי וכך תעשה" בידי השמאלית סובבתי סיבוב מלא את הכוס הריקה והנחתי את כף ידי הימנית על הכוס-סימן של תודה ולא עוד. המושל חייך ולחש לי בחזרה: " אתה צוחק עלי? גם פה אתה והתעלולים שלך!". המושל לא שמע לעצתי והמשיך לאחוז בכוס הריקה בידו. המארח הורה מיד להגיש למושל עוד כוס קפה מר, וכך זה נמשך עד לכוס השביעית. פניו הצהיבו והוא חש ברע מרוב שתיית קפה סמיך ומר. " תסובב את הכוס" לחשתי לו באוזן, כמעט צורח. בלית ברירה נאות המושל  לסובב את ידו ולסמן, וראה זה פלא משתה הקפה המר הופסק באחת.