אש בלב 

רשימת המוזמנים הלכה ותפחה ובה, משפחות משני הצדדים, בעיקר מחיפה עיר הולדתנו, חברים לנשק, קציני ממשל ומשטרה ונכבדי הגדה. הרשימה כללה יותר מאלף מוזמנים. 
09.00 בבוקר, יום החתונה,  אנחנו בדרכנו  יחד עם ההורים, מחיפה  למלון בירושלים. התקלה הראשונה קרתה בשער הגיא. המכונית  מסוג לארק, שבה נסענו, שבקה לפתע, חששנו שלא נספיק להגיע בזמן להכנות לקראת החתונה. כעבור שעה ארוכה, למזלנו,  חלף במקום נהג שסייע לנו בתיקון התקלה והמשכנו בדרכנו, בחשש שזה סימן לבאות. 
12.00 בצהרים, כשהגענו למלון לא יכולנו שלא להבחין במכונית שברולט ארוכה מקושטת כולה בסרטים ופרחים. צוות המלון מיהר אלינו לראות מי החתן והכלה שלרשותם הועמדה מכונית מפוארת כזו. הסבירו לנו שזו עיריית בית לחם ששלחה נהג ומכונית לסייע לחתן והכלה לקראת האירוע. ביקשתי סליחה והסברתי אסור לנו לנסוע אלא ברכב צבאי. בצד המתין לנו פיני נהגי המסור בג'יפ שהגיע מהשטח כולו בוץ. נכנסו לתוכו לבושים בבגדי החתונה לקראת צילומי החתן והכלה בסטודיו הירושלמי שבו הצטלמו כל החתנים והכלות בעיר.  התיישבנו בג'יפ הפתוח נזהרים מאוד שלא להתלכלך בבוץ,  כשנהג השברולט מביט בנו בתימהון.
15.00 אחר הצהרים, חזרנו למלון מצולמים ונרגשים, הזמן רץ. בעוד שעות ספורות החתונה. נתבקשתי לגשת מיד ללובי. "התזמורת מחכה" הודיעו לי. השתוממתי. לא הזמנתי שום תזמורת. בפתח הלובי המתינה קבוצה של 12 איטלקים בחליפות בצבע אדום. מי אתם? שאלתי. מנהל התזמורת הציג את עצמו והוסיף  שהם המתנה שמעניק שומר הראש לחתונתנו. למתנה הזאת לא סירבתי. 
16.00 אחר הצהרים, משאית ובה עדר כבשים עצרה בפתח המלון. הסבירו לי שזו מתנת השיח'ים לחתונה. התנצלתי וביקשתי שהכבשים יוחזרו לדיר, בתקווה שלא  גרמתי לתקלה בסירוב לקבלת מתנת החתונה הזאת.
18.00 בערב, האורחים היהודים החלו להגיע למלון. הנהלת המלון פינתה לנו חדר מיוחד בכניסה לאחסון המתנות.  זרם המתנות הלך וגבר עם בוא האורחים מהגדה. חדר אפסון המתנות התמלא על גדותיו. לצורך האבטחה נערכה רשימה מדויקת של נותני המתנות ותכולתן, בעיקר מחשש לפיגוע פח"ע לאחר האיום על חיי.
החתונה הייתה צבאית. הרב  זמל ששימש כרבה של חטיבת ירושלים, ניהל את החופה.  לבשתי מדים וכך גם האורחים אנשי הצבא. השיח'ים באו לבושים בבגדי הייצוג שלהם בעבאיות שחורות שזורות בפסי זהב עם עקאלים מוזהבים וחגורים בשבריות משובצות באבני חן.
התזמורת האיטלקית הפכה את החתונה למיני סן- רמו. רקדנו עד השעות הקטנות של הלילה בשני האולמות שהועמדו לרשותנו.  
02.00 בלילה. האורחים האחרונים החלו לעזוב. היינו עייפים אך מאושרים מאד וגם רעבים מאד, לא הספקנו להכניס פירור לפה. רב המלצרים של המלון הכריז הוא עומד לדאוג לנו ולפנק אותנו כשהוא מחזיק בידיו 2 גביעי שמפניה . לגמנו ולגמנו וזללנו מן עוגת החתונה בת החמש קומות. לפני שעזבנו את המלון בדרך לאילת לירח דבש, כנהוג באותם הימים, נכנסתי להציץ במתנות  כדי להעבירן לדירתנו ששכרנו בירושלים...

נדהמתי לראות שהחדר שהיה עמוס במתנות הפך ריק. בבוקר  התברר כי רב המלצרים ועוד כמה מלצרים מבית לחם נעלמו מהמלון. לימים נודע לנו שלרב המלצרים שהישקה אותנו והאכיל  ברח לאוסטרליה. ירדנו לאילת לחוג את ירח הדבש שלנו, ולא סיפרתי לאשתי שנגנבו המתנות שבעזרתם חשבנו לשלם את הוצאות החתונה.

כשחזרנו הביתה שומר הראש היה הראשון לבקר ובידיו רשימת המתנות המדויקת. גם הוא לא ידע שהמתנות נגנבו. הנהלת המלון סירבה לפצות אותנו בטענה שהמלון אחראי רק למה שהוכנס לכספת המלון. לא הצלחנו להחזיר את המתנות והחלטנו להסתפק בזיכרונות החתונה המיוחדת  והיפה שלנו.