אש בלב 

ביקרתי בארגנטינה פעם אחת בימי חיי למשך 24 שעות, אבל אלו היו השעות הכי מרגשות שחוויתי, לא שיערתי ולא ידעתי שהפכתי מעין שותף לאחד ממהלכי ההיסטוריה החשובים לישראל.
הייתי אז חניך בקורס של לוחמים מבצעיים של שב"כ-מוסד, חניכי הקורס ובניהם אני, היו קצינים יוצאי יחידות מובחרות בצה"ל. באמצע הקורס נקראנו 6 חניכים לפגישה עם מפקדים במטה השירות בתל-אביב. העובדה שכולנו היינו יוצאי עדות המזרח בלטה ולכן סברנו שנבחרנו למבצע בארץ יעד ערבית. התברר שטעינו, נאמר לנו שנבחרנו ללוות כמאבטחים את שר החוץ אבא אבן ופמלייתו, בנסיעתו לחגיגות העצמאות של ארגנטינה. משם נשלחנו לחנות "מצקין" ברחוב דיזנגוף ושם הלבישו אותנו בחליפת דיילים של אל-על, לקראת הנסיעה.
 

לתדרוך הבא התווסף אדם נוסף לצוות. הוא היה מבוגר מאיתנו, מקריח וחבש משקפיים עבים במסגרת שחורה. הוא הזדהה בפנינו כמי שיפקד עלינו בנסיעה בתפקיד ראש קבוצת הדיילים. הוא תדרך אותנו כיצד להתנהג כצוות דיילים מבלי לעורר חשד שאנחנו אנשי ביטחון. הוא אהב לתבל את דבריו בביטויים בספרדית עסיסית ואנחנו כנינו אותו הזקן, כי לא ידענו באמת מה שמו (והאמת היא שעד היום איני יודע את שמו).
הטיסה ארכה כ-30 שעות במטוס "בריטניה" שנאלץ לנחות בדרך כמה פעמים, לתידלוק עד שנחתנו בבואנוס–איירס. אבא אבן והפמליה עזבו את המטוס ואנחנו נתבקשנו להמתין במטוס, להוראות . הערב ירד והזקן שלנו הודיע שנצא לבלות בעיר כקבוצה. היה לו תנאי, שרק הוא ידבר. הופנינו לשער מיוחד בכניסה לשדה, שהיה מיועד למעבר לצוותי אוויר בלבד להצגת הדרכונים. בשער ניצבו 3 פקחים ארגנטינאים, הזקן שלנו פתח בשיחה קולחת בספרדית. הוא הביע התעניינות בבחורות המקומיות ובברים שבהם אפשר לפגוש אותן ולשתות ביחד משקה חריף!!!
אנחנו על פי ההוראות שתקנו, אבל הוא כבש אותם בחלקת לשונו. התוצאה הייתה שלמדנו שהפקחים האלה נמצאים במשמרת עד למחרת בצהרים. משם נסענו לבית קפה במרכז העיר. נאמר לנו להמתין שם עד שיבואו לאסוף אותנו לנסיעה ליעד מסוים. כעבור שעה הגיעו 2 מוניות ונתבקשנו לצאת לדרך.
נסענו מחוץ לעיר לאחד הפרברים, שם עצרנו ליד וילה בת 2 קומות מגודרת בגדר. נתבקשנו לעלות לקומה השנייה ולהביא את האיש שנמצא שם כדי לקחת אותו למטוס שלנו. נדהמנו לראות את הזקן שלנו, ראש הקבוצה שרצה לבלות עם בחורות ולשתות אלכוהול ספרדי, נפל שדוד מרוב שתייה.