ימי קורונה-מומו מספר
"כדורגל סמרטוטים"
נבחרת אליאנס
מלחמת השחרור הסתיימה. גם אנחנו הילדים חזרנו לשגרה, למשחקי שוטרים וגנבים, מחבואים ובעיקר כדורגל. כדור אמיתי לא היה לנו, הוא היה אז יקר מציאות. האימהות שלנו ארגנו לנו כדורגל מאולתר מאוסף גרביים ישנות. הכדורים האלה מלאו את תפקידם היטב. קלענו איתם לא מעט גולים. החבורה שלנו כללה ילדים מבית הספר "אליאנס", מרחוב ברזילי בחיפה.
בשכונה שלנו הייתה עוד חבורת ילדים שלמדו בבית הספר הדתי "נצח-ישראל", שהיה בית הספר הדתי, היחיד באזור ושכן מול בית ספרנו. מידי פעם היינו משחקים נגדם בכדורגל, משחקים שהסתיימו לא פעם בבוקסים ובעיטות של המפסידים מול המנצחים ולהיפך. עד שהגיעו המסטיקים עם החיות. התחלנו כולנו לאסוף מסטיקים כי נוספו להם מדבקות עם ציורי חיות. בקיוסק בשוק תלפיות הסמוך, קנינו חוברת מצורפת למסטיקים ובה 50 משבצות ריקות עם שמות החיות להדבקה בכל משבצת מתאימה.
המרדף אחרי הגמל
נאמר שמי שאוסף את כל תמונות החיות יזכה בפרס - כדורגל אמיתי מחוץ לארץ. החל מרוץ בשכונה להשגת תמונות החיות. כל דמי הכיס שקיבלנו פעם בשבוע היו לטובת קניית המסטיקים עם התמונות. האיסוף נמשך כמה חודשים, עד שהחבורה שלנו הצליחה למלא את אלבום התמונות כולו, אבל משבצת אחת נותרה ריקה-משבצת הגמל!
לא הועילו הקניות המרובות של המסטיקים, הגמל נעדר. נודע לנו שהחבורה מבית ספר "נצח-ישראל" אוספת גם היא את חיות המסטיקים בשביל הכדורגל הנכסף. מיד הצענו משחק כדורגל משותף, כדי לגלות מה יש להם באלבום וחלילה אם השיגו את הגמל. הם הסכימו להראות לנו את האלבום שלהם בתנאי שנחשוף את החיות שלנו. התברר שלנו היו הרבה יותר חיות באלבום מאשר להם, אבל הגמל! הגמל היה אצלם. מיד הצענו להם לאחד את האלבומים בכדי להשיג את הכדור.
יש לנו כדורגל אמיתי
מיד נקבעו נציגים משתי החבורות לקראת המשימה החשובה. בראש הקבוצה שלהם היה זבולון המר (שלימים נודע כשר החינוך) ועוד כמה ילדים מחבורתם. אצלנו נבחרו מחבורת הילדים, אחי חיים, חברנו משה מזרחי (שלימים נודע כצייר המפורסם משה גת) ואנוכי.
יחד רצנו נרגשים לעבר השוק והגשנו את אלבום החיות היקר לבעל הקיוסק. אחרי שבדק שכל 50 החיות מודבקות וגם תמונת הגמל הנדירה נמצאת, שלף מהמדף את הכדורגל הכי יפה שראיתי אי פעם. העברנו אותו מיד ליד בעיניים בורקות מהתרגשות וגאווה , יש לנו כדורגל אמתי!
סופו של כל כדור
מיהרנו למגרש הכדורגל שלנו שהיה בתחום בית הספר "נצח-ישראל". זה קרה במורד רחוב סוקולוב התלול. תוך צעדה ברחוב מסרנו את הכדור מיד ליד. אחד הילדים מסר את הכדור לילד מולו וזה לא הצליח לתפסו והכדור התגלגל בקפיצות במורד הרחוב למטה. רצנו כולנו אחרי הכדור בניסיון לתפוס אותו, אך לפתע הגיחה מהכביש הסמוך מכונית וצפרה לעברנו, לעבר חבורת הילדים השועטת בכביש, שנזוז. המומים ראינו איך הכדור מקפץ ונרמס בגלגלי המכונית הצופרת.
בוכים הבטנו בכדור המפוצץ שהפך לחתיכות עור קרועות, עוד בטרם שיחקנו בו אף לא משחק אחד.
חזרנו לשחק כדורגל במגרש מסמרטוטים שכיסינו במעטפת העור הקרועה של הכדורגל שנדרס. יותר לא אספנו מסטיקים.