אש בלב 

13 ביוני 1974 בבסיס בצפת. אני מקבל הודעה על חדירת מחבלים לקיבוץ שמיר. בתוקף תפקידי כראש צוות מו"מ עם מחבלים, מיהרתי לשם יחד עם חברי, יענקלה זבדה ששירת  איתי כקצין ביחידה. 
בדרך קיבלנו דיווח על קרב יריות בתוך הקיבוץ. המא"ז עם חברי הקיבוץ המאבטחים, מנהלים קרב יריות עם המחבלים, החמושים בנשק וחומרי נפץ. מחבל אחד חוסל, מחבל נוסף נפגע ושני מחבלים אחרים חדרו למכוורת הקיבוץ, במרחק כ-300 מטרים מבתי הקיבוץ.
רפול, מפקד פיקוד צפון, דאז, הגיע במסוק למקום ונטל מיד  את הפיקוד.
התארגן כוח פריצה שהיה מורכב מעשרה לוחמים שהגיעו עם רפול, וזבדה ואני מיחידה 504. רפול החליט שנפרוץ מיד, ולא נמתין להגעתם של הכוחות המיוחדים ללחימה במחבלים. חברי המשק דיווחו שבתוך המכוורת נמצאות שתי נשים , חברות הקיבוץ ולא ידוע מה עלה בגורלן. בתוך ההכנות לכניסה פנימה, עצר רפול את ההכנות לפרוץ פנימה, וקרא לחובש ." חלק לכולם כדורים"' לא הבנו מה פשר הדרישה המוזרה בעת שאנחנו חדורים למשימת הפריצה למבנה המכותר. התברר שהחובש הביא , בהוראת רפול, כדורי האיסטון נגד אלרגיה. הוא חילק לכל לוחם בכוח שני כדורים כשהאלוף בודק שכל אחד נוטל אותם. לא הבנו מה פשר הטקס הזה, וגם הכמות לא הספיקה לכולם. רפול, זבדה ואני לא קיבלנו כדורים, לפני שפתחנו בהסתערות לעבר המכוורת. אחד המחבלים פוצץ את עצמו מולנו והשני חוסל תוך כדי הלחימה. הכוורות נפגעו והדבורים עפו לכל עבר.
הסתבר לנו בפריצה כי שתי חברות המשק שעבדו במכוורת, נהרגו עוד קודם, בידי המחבלים.
בידי אחד משני המחבלים המתים במכוורת , נמצא כרוז כתוב בערבית, שבו הם מכריזים על כוונתם לקחת בני ערובה מהקיבוץ ושחרורם תמורת מאה מחבלים הכלואים בישראל.