אש בלב 

מיותר לציין שהייתי נרגש  ונבוך מאוד מן הפגישה הלא צפויה ומה הוא מצפה ממני. "ספר לי קצת על עצמך, מה דרגתך, מאיזה חייל ואיפה נפגעת?" סיפרתי לו בקצרה על שירותי בצנחנים, בשירות  ובמודיעין ועל פציעתי במלחמת יום כיפור. הסנטור סיפר לי שהוא בדרכו לישיבה בוועדת הסנט כדי לדון בין השאר על אישור תקציב בטחוני לישראל. " האם תוכל לענות לי על מספר שאלות בעניין זה?" שאל. " אינני האדם המוסמך להשיב על שאלות אלה, אבל אענה כמיטב יכולתי והבנתי" השבתי לו ובליבי ברכתי על התעניינותי הרבה בנושא שאפשרה לי להשיב לו כנדרש. הוא התעניין לדעת האם ישראל מקבלת כראוי את הסיוע האמריקני על כל מרכיביו, וכיצד מגיבים  על כך בציבור הישראלי. התחמקתי מתשובות פוליטיות אבל השבתי כמיטב יכולתי כישראלי, איש צבא שאיננו פוליטיקאי. הוא אהב דווקא את הגישה הזאת והמפגש הקצר שהיה צפוי להסתיים תוך מספר דקות, הפך לארוך יותר ונמשך כמחצית השעה.
חברי למשלחת החלו להתעניין מה קורה שם ואחד החברים נשלח לבדוק מה איתי, מאחר ובאותו הזמן לא הייתי בקו הבריאות. כשנכנס פנימה וראה אותנו משוחחים בעניין רב, הצטרף לשיחה וגם לתמונה למזכרת עם הסנטור. כשנפרדנו בלחיצות ידיים לבביות הוא שאל:" האם אני יכול לסייע במשהו?" "כן, השבתי לו, " אודה לך אם תכבד אותנו בתמונה משותפת של כל חברי למשלחת?". טד הסכים בחיוך רחב ואז נדחפנו כל חברי המשלחת ללשכתו לתמונה משותפת. בטרם יצא לוועדה, הוא פנה אלי שוב:" תודה רבה, שיחתנו הבהירה לי מספר נקודות חשובות לקראת הדיון כעת בוועדה". 
למען האמת, יצאתי מלשכתו בהרגשה טובה שאין מקריות בחיים, שלא במקרה נפגשנו, ואולי אפילו הפכתי שליח קטן למען מטרה עם מסר חשוב.