אש בלב 

האמת היא שהמומחית מס' אחת להחמצת מלפפונים במשפחתנו ,הייתה אמי רחל. כדי להחמיץ מלפפונים היו לה כמה תנאים ושיטה ייחודית. המלפפונים היו צריכים להיות גידול שדה, מה שמכונה בשפת הרחוב "מלפפונים בלאדי". אלו הם מלפפונים קטנים ונוקשים בצבע ירוק עז. היה לה הסכם עם הירקן בשוק ואדי ניסנאס בחיפה. הוא נהג להודיע לה לבוא ולקחת את המלפפונים בלאדי כשהגיעו לשוק מיד עם קטיפתם בשדה. אנחנו, בני הבית, היינו תמהים מה פשר איסוף בקבוקי השתייה הגדולים  הריקים ואחסונם במזווה. התעלומה נפתרה כאשר הגיע משלוח המלפפונים. כל מלפפון היה צריך להשתחל פנימה. מלפפון שלא עבר את פתח פי הבקבוק הצר הפך לסלט.
גם המלחת המים להחמצה הייתה סוד כמוס של אימא. היא נהגה לקחת סיר רחב ממדים ולמלא אותו במי ברז. בתחתית הסיר הניחה ביצה. הביצה שקעה מיד בתוך המים. במקביל הכינה תערובת של מי מלח שהמיסה במים חמים ושפכה אותם לתוך הסיר עד שהביצה התרוממה והחלה לצוף. זה היה אות וסימן שכמות המלח להחמצה נכונה ומדויקת.  אז הגיע תורם של המלפפונים הנבחרים  ואחריהם תבלינים וירק שכללו ,עלי דפנה, שמיר, שיני שום, גרגרי פלפל שחור ופלפלים חריפים אדומים קטנים. לבסוף נטלה משפך קטן ויצקה לתוך בקבוקי הפלסטיק את מי המלח שהכינה. את הבקבוקים דאגה לאטום בפקקים ולהשאירם במזווה עד שצבע המלפפונים בתוכם הפך מירוק כהה לירוק בהיר. כל המשפחה, החברים, השכנים נהנו מהמלפפונים החמוצים של סבתא רחל, גם הרופאים והאחיות בבית החולים , שם התנדבה לשרת עד סוף חייה.
לא הצלחנו לחקות את אופן החמצת המלפפונים שלה. למי יש סבלנות להשחיל מלפפונים לתוך בקבוקי קולה או מיץ. אמי שמרה את הסוד ואהבה לראות את המבטים התמהים לפשר המלפפונים שצמחו בתוך בקבוקי פלסטיק שהעניקה.