venice.jpg

"חג המולד ואני בוונציה"

הגעתי לוונציה רצוץ מעייפות ומהקור המקפיא. בחורף 1962 אירופה ברובה כוסתה בשלג. איטליה ספגה מנות גשם רבות. וונציה נראתה קצת עצובה בליל ה-24 בדצמבר. לא ידעתי שבערב חג המולד הכול סגור. האנשים חוגגים שם בבתים. צעדתי לבדי בסמטאות וונציה המקושטת בקישוטי חג המולד הנוצצים והשוממה מבני אדם. הגשם לא הפסיק לרדת וערפל סמיך כיסה את התעלות. המלון שהזמנתי היה ריק...

"חג המולד ואני בוונציה"

הגעתי לוונציה רצוץ מעייפות ומהקור המקפיא. בחורף 1962 אירופה ברובה כוסתה בשלג. איטליה ספגה מנות גשם רבות. וונציה נראתה קצת עצובה בליל ה-24 בדצמבר. לא ידעתי שבערב חג המולד הכול סגור. האנשים חוגגים שם בבתים. צעדתי לבדי בסמטאות וונציה המקושטת בקישוטי חג המולד הנוצצים והשוממה מבני אדם. הגשם לא הפסיק לרדת וערפל סמיך כיסה את התעלות. המלון שהזמנתי היה ריק. הייתי האורח היחיד. לא היו בו שירותי מטבח וגם מערכת החימום לא פעלה.
אורח בודד במלון עתיק וקודר ופקיד קבלה שהיה גם השומר. הוא הציע לי כוס קפה עם כמה ביסקוויטים יבשים ותנור חשמלי קטן לחדר. ישבנו לבד בלובי הקטנטן, שקטים ושקועים במחשבות. "היום זה ערב יום ההולדת שלי" ניסיתי לשבור את השקט המעיק. הוא הרים את ראשו והביט בי בחיוך נבוך. הוא נראה די נרגש לגלות שפרט לישו נולד עוד מישהו בתאריך הזה. הוא הציע לי לנסות את מזלי ולמצוא משפחה חוגגת כדי להתארח אצלה ביום הולדתי המיוחד. כמובן שלא עלה בדעתי לקבל את הצעתו עם כל הכבוד לישו ולוונציאנים.
לא יכולתי לספר לו שנאסר עלי ליצור קשרים עם מקומיים. החלטתי למצוא איזו מסעדה שאולי נותרה פתוחה ויסכימו להגיש לי ארוחת ערב. התעטפתי במעיל גשם ארוך שקניתי בבוקר באיטליה, אחרי נאלצתי לעזוב במהירות את גרמניה ולהשאיר שם את המזוודה שלי, עם הבגדים במלון . למרות שבטני קרקרה מרעב לא יכולתי שלא להתבונן בנוף המרהיב. וונציה בתקופה זו של השנה הייתה יפה במיוחד. הגשרים מעל התעלות שוזרו בתאורת אורות צבעוניים, ועצי אשוח קטנים נראו מוארים בפתחי הבתים. מצאתי את עצמי מדבר בלחש עם עצמי:" יופי עושים לי מסיבת יום הולדת. קישטו את כל הסמטאות לכבודי".

״רסטורנט״

 אחרי הליכה, בת שעה כמעט, לאורך הסמטאות לצד תעלות המים הבחנתי בשלט מואר-"רסטורנט". החלטתי לנסות את מזלי. קולות השירה שבקעו מתוך הבית ורעש הצלחות , הכוסות והסירים על השולחנות עודדו אותי להקיש בראש כף ברזל שהייתה תלויה על הדלת. חלון קטן נפתח. גבר שנראה כמו מלצר אמר לי באיטלקית במבטא בולט: "סקוזי, סגור היום לאורחים. זו מסיבה פרטית לכבוד החג" ! הסברתי לו שאני תייר שנתקע בעיר בלי אפשרות לחוג את החג. הוא לא שאל אותי מי אני? ונראה מהסס. בטרם טרק את הדלת שלפתי את הקלף האחרון שלי:" אני ישראלי והיום זה גם יום הולדתי. אני רוצה לשתות לכבוד זה:". הוא:" אתה בטוח שנולדת בחג המולד שלנו? נתתי לו להציץ בדרכון שלי ":תמתין רגע" אמר וסגר את הדלת. הוא חזר כעבור שתיים, שלוש דקות ואמר לי:" אתה יכול להיכנס, אסדר לך מקום בצד ליד הבר. אכין לך קפה עם מאפה, תאכל ותלך לשלום".
נכנסתי פנימה. בחדר הגדול ניצב שולחן רחב, מלא כול טוב. שפע מאכלים הונחו עליו לצד בקבוקי שתיה חריפה מכול הסוגים. סביב השולחן ישבו כ-15 גברים בגילאים שונים. אכלו ושרו בקולי קולות, שירים איטלקיים כשהם מקישים על השולחנות במזלגות והסכינים והכפות. עדין לא ידעתי שהם שפים ידועים באיטליה שבאו לחוג את חגם. הם לא הזמינו אותי לשולחנם ובעצם לא כל כך הבחינו בי.
הייתי קצת לחוץ בכסף שעדין לא נשלח אלי מהמשרד. בכיסי נותרו 250 דולרים בלבד. המלצר שהכניס אותי היה היחיד שהתעניין בשלומי, בכל פעם שהגיח לבר, שם ישבתי לבדי, כדי לקחת עוד בקבוק משקה לשולחן החוגגים. "מהו הבקבוק היקר ביותר במזנון הבר?" שאלתי אותו. הוא הצביע על בקבוק קוניאק צרפתי במחיר של 200 דולרים ואמר שזה משקה מיוחד מאד. " תגיד לסועדים שאני מזמין אותם להרים כוסית איתי לכבוד יום הולדתי", אמרתי לו במעט האיטלקית שידעתי מטובלת בצרפתית שדיברתי. הוא ניגש עם הבקבוק לשולחן והציג את הקוניאק והצביע עלי שאני מזמין אותם לשתות לכבוד יום הולדתי. הבקבוק עבר מיד ליד ונבדק היטב. שיערתי שמדובר במביני דבר לפי היחס לבקבוק, ואז קם אחד מהם שנראה המבוגר שבחבורה, ניגש אלי והזמין אותי להצטרף לשולחנם.

יום ההולדת של ישו...

 באתי ברצון, מרוצה מתרגיל הקוניאק שעבד. מקרוב שולחן הכיבוד נראה עוד יותר מדהים. מיטב המאכלים האיטלקיים היו שם, פסטות , רביולי ועוד מיני מאפה ובצקים לצד פירות ים שסודרו במגשים מיוחדים. תערוכת בקבוקי יין על סוגיהם והמון ירקות מקושטים לצד מגשי בשרים ועופות צלויים. מאחר והייתי סקרן שאלתי מי הם ואיפה הנשים בחגיגת החג? "אנחנו שפים של מסעדות וזו מסורת אצלנו להיפגש בחג המולד מידי שנה. כל שף מגיע עם המאכל המיוחד שלו ומתאבנים שהוא מתמחה בהם. הנוכחים התענינו בי מאד. מה אתה עושה כאן, אתה נראה אחד משלנו, איטלקי כזה, אתה בטוח שאתה יהודי- ישראלי ונולדת בתאריך של ישו? שוב נופפתי בדרכוני. הוא עבר מיד ליד כשסיפרתי להם שאבות אבותיי היו מסיציליה והיו דייגים פיראטיים ששמרו על ספינות התבלינים של דונה גרציה היהודייה העשירה ששלטה באזור הים התיכון עד טבריה וצפת בארץ ישראל. לדבר איטלקית זה בגנים שלי" התגאיתי באיטלקית רצוצה, מלווה בצרפתית שידעתי לדבר, הם הבחינו בי שאני צעיר ולא מנוסה כמוהם בשתייה ,והשקו אותי בכוסות קפה  לצד כוסות היין. ואז הגיעו הקינוחים.
הצטערתי ששבעתי ולא נשאר מקום אפילו לכפית אחת של טירמיסו או פחזניות קרם ברולה ועוגות השוקולד שמילאו את השולחן. רמזור אדום החל לדלוק "אסור לי לדבר על עצמי וגם לא ליצור חברויות". התחלתי לזייף. בכל פעם שהציעו לי כוסית, עשתי עצמי לוגם כאילו. כמה מהם הבחינו וחייכו. שמעתי אפילו את השף המבוגר אומר הוא צעיר מדי לשתות כמונו. חששתי שאני עומד להיות שיכור .הודעתי בחיוך מאולץ לשפים שעלי לחזור למלון. נשתרר שקט, קולות השירה ומצמוץ השפתיים בזמן הארוחה התחלפו בקולות מחאה שלא אלך. מתי שוב יחגגו עם ישו יהודי ישראלי?
השף המבוגר ביקש משניים שלצידי לעזור לי להיכנס לסירה שעגנה ליד הבית, כדי להגיע למלון שזכרתי לומר את שמו בטרם ערפילי היין והקוניאק השתלטו עלי. פקיד הקבלה במלון נדהם לראות אותי מגיע מלווה בפמליית שפים קולנית ועליזה: "מה אתה מתפלא? זרקתי לו , "זה יום ההולדת של ישו ושלי, שכחת...