top of page
אני-והגיפ.jpg

"הנקמה היתה מתוקה"

התגוררתי אז בשכונת סן-מרטין בירושלים, בבית בן 5 קומות. הרבה דיירים ואווירת שכונה (אז זו לא הייתה מילה "גסה"). כולם הכירו את כולם. הימים אחרי מלחמת ששת-הימים וירושלים הפכה לעיר בירה מיוחדת .שרתתי אז בתפקיד קמ"ן נפת יהודה שכונתה "ארץ המרדפים". מדי בוקר נסעתי בג'יפ הצבאי מהבית לעיר בית לחם ומשם הייתי יוצא לפעילויות...

הנקמה היתה מתוקה

בתמונה - אני והג'יפ

"הנקמה היתה מתוקה"

הג'יפ זלל דלק

התגוררתי אז בשכונת סן-מרטין בירושלים, בבית בן 5 קומות. הרבה דיירים ואווירת שכונה (אז זו לא הייתה מילה "גסה"). כולם הכירו את כולם. הימים אחרי מלחמת ששת-הימים וירושלים הפכה לעיר בירה מיוחדת .שרתתי אז בתפקיד קמ"ן נפת יהודה שכונתה "ארץ המרדפים".
מדי בוקר נסעתי בג'יפ הצבאי מהבית לעיר בית לחם ומשם הייתי יוצא לפעילויות.
באותם ימים לא היה קשר אלחוטי וקשה היה לעקוב אחר האירועים בשטח. כאשר היו זקוקים לי בדחיפות, היה נשלח רץ מחטיבה 16, ששכנה בבית-שנלר בירושלים, עם דיווח והוראות לפעולה. דאגתי  תמיד לתדלק את הג'יפ שלי כדי שאוכל לצאת לפעילות מבלי להתמהמה, אבל אז החלו הבעיות. באחד הבקרים ביציאה מהבית לשטח, התנעתי את הג'יפ, שחנה ליד הבניין שבו התגוררתי, אולם לאחר כמה מטרים הרכב שבק ונעצר. ברור קצר העלה שמיכל הדלק היה ריק. התפלאתי מאד שכן דאגתי שיתודלק ערב קודם, לכל אפשרות ליציאה פתאומית לשטח. למרבה התמיהה, התקלה חזרה על עצמה שוב ושוב. הרכב נבדק במוסך פעמים אחדות עד שהובהר לי שמישהו יונק את הדלק מהג'יפ.
למרות שסירבתי להאמין שמישהו יעז לגנוב דלק צבאי, פתחתי במעקבים לתפוס אותו. התחלתי לבלות לילות כימים בתצפיות ליד החלון בעזרת המשקפת הצבאית שלי. דבר לא קרה, הגנב לא נראה. הבנתי שהגנב הזה מתוחכם וככל הנראה הבחין שאני אורב לו. היה לי חשוב לדעת מי הוא, שהוא איננו אחד מהשכנים החביבים בבניין שלי. החלטתי לשנות את השיטה שלא הניבה תוצאות. עייפתי מלהמתין במשך שעות בתצפיות ליד החלון, ללא שינה, לגנב הסורר הנעלם. 

מה שנתפס בחכה

בעברי הייתי חובב דיג. נהגתי לבלות שעות בחוף הים, באזור בת-גלים בחיפה ולדוג דגים. נזכרתי שעדין יש לי באחת המגירות חוטי ניילון שבהם השתמשתי כדי לדוג. באישון לילה יצאתי למבצע החשאי שלי. את החוט החזק והשקוף שלשלתי מן החלון לעבר הג'יפ, יותר נכון לעבר הג'ריקן (המיכל הרזרבי) וקשרתי אותו היטב למיכל הדלק. את קצה החוט בבית קשרתי לבוהן רגלי, בטרם נרדמתי. קיוויתי שכאשר הגנב ינסה לגנוב את הג'ריקן, חוט הדייג ימשוך את הבוהן ואז אתעורר ואתפוס את הגנב.
זה קרה למחרת, התעוררתי באמצע הלילה לתחושת משיכה חזקה בבוהן. רצתי לעבר החלון והבחנתי בגנב שלי שהגיע עם שני דליי פלסטיק גדולים לשאוב דלק. הוא התרגז שהגיריקן היה ריק, ובחוצפתו נטל צינורית והחל לשאוב דלק  מתוך מיכל הג'יפ לתוך שני הדליים שהביא. לאחר שסיים, סגר את מכסה מיכל הדלק והלך לדרכו. ראיתי איך הוא נעצר מדי פעם לנוח בשל כובדם של הדליים המלאים בדלק. הבחנתי לשמחתי, שהוא אינו שכן מהבניין שלנו. ראיתי באמצעות המשקפת שהוא מתקדם לבניין שכן. התאפקתי מאד שלא לרדוף אחריו ולחבוט בו כמו שצריך, הבנתי שגנב הדלק לא יוותר על 20 ליטרים של דלק בחינם והחלטתי ללמד אותו לקח שלא ישכח.

דלק 95% סוכר

התייעצתי עם קצין הרכב שלנו שהיה מעורב בסיפור הגנב ותלאותיי. החלטנו שאגיע הביתה עם מיכל דלק ריק בתוך הג'יפ, אבל את המיכל הרזרבי-הג'ריקן, מלאתי כמעט כולו והשארתי בו מקום לשקית קילו סוכר. במוסך אמרו לי שהסוכר המעורב בדלק יגרום להשבתת המנוע של מי שישתמש בדלק הממותק. הסתבר שחמדנותו של הגנב שלי הייתה בעוכריו. הוא גנב את המיכל הרזרבי כולו, משראה כי מיכל הדלק בג'יפ עצמו ריק. העמיס והלך. צחקתי לעצמי בחושך. הוא נפל בפח. יותר נכון, עם פח הדלק המתוק.
בוקר למחרת בשעה שמונה וחצי בדיוק, המתנתי לו בצד הכביש, ביציאה מהשכונה. בתצפיות שלי  כבר למדתי את הרגלי היום יום שלו  וידעתי שזו הייתה השעה שבה נהג לצאת מהבית במכונית פורד אפורה לעבודתו. הוא נהג כמה מאות מטרים ואז הבחנתי בעשן אפור יוצא מצינור הפליטה של רכבו. הוא עצר בצד הכביש ונופף בידיו לרכבים שחלפו לבקש עזרה לרכב ששבק. חלפתי לידו בנסיעה איטית, ובחיוך רחב נפנפתי לעברו לשלום. הגנב שלי למד את הלקח. הגניבות פסקו, הנקמה הייתה מתוקה מתוקה.                                                                                                                                                                                                                                   

bottom of page