Wedding1.jpg

"גנבו לנו את מתנות החתונה" 

בנובמבר שנת 1968. התחתנו במלון הולילנד בירושלים (כן, המלון המפורסם ההוא). שרתתי אז כקצין המודיעין של נפת יהודה והכרתי היטב את המכובדים, ראשי החמולות וראשי הערים: בית לחם, בית ג'אלה, בית צ'חור, חברון ושבטי התעמרה באזור זעתרה. שררו בנינו יחסים קורקטיים... 

 

"גנבו לנו את מתנות החתונה"

חתונה באופק

13 בנובמבר שנת 1968. התחתנו במלון הולילנד בירושלים (כן, המלון המפורסם ההוא). שרתתי אז כקצין המודיעין של נפת יהודה והכרתי היטב את המכובדים, ראשי החמולות וראשי הערים: בית לחם, בית ג'אלה, בית צ'חור, חברון ושבטי התעמרה באזור זעתרה. שררו בנינו יחסים קורקטיים שהיו אופייניים לתקופה שלאחר מלחמת ששת-הימים. את יהודית הכרתי במרדפים אליהם הצטרפה כחיילת קשרית. תוך זמן קצר הפכנו חברים קרובים וחתונה נראתה באופק.
הידיעה על החתונה הקרבה התפרסמה עד מהרה באזור. היה ברור שצריך להזמין את כל המכובדים בשטח שאיתם נקשרו קשרים. הבעיה נפתרה בשיטה הצבאית. מפקד הגדה הציע להכין רשימה ובה מאה מוזמנים מהגדה. לצורך זה הדפסנו הזמנות חתונה בעברית ובערבית, לאורחים היהודים ולאורחים הערבים. ימים ספורים לפני החתונה קרה דבר שהעיב על ההכנות וההתרגשות לקראתה. פתק הוחדר לכיס המעיל הצבאי שלי שהיה תלוי על מתלה בכניסה למשרד המודיעין בבית לחם. נכתב בו בערבית "אתה בר מוות והכלבים ילוקו את דמך". הוחלט להצמיד לי שומר ראש לקראת החתונה ופלוגת חיילי מג"ב לאבטחה. מלון הולילנד הרשים  מאד בזמן ההוא בשל מיקומו בראש ההר-צופה על כל ירושלים וגם בזכות דגם העיר העתיקה והר הבית, ששכן במורד הגבעה, לצד המלון.

חתונה מהסרטים

רשימת המוזמנים הלכה ותפחה ובה, משפחות משני הצדדים, בעיקר מחיפה עיר הולדתנו, חברים לנשק, קציני ממשל ומשטרה ונכבדי הגדה. הרשימה כללה יותר מאלף מוזמנים. 
09.00 בבוקר, יום החתונה,  אנחנו בדרכנו  יחד עם ההורים, מחיפה  למלון בירושלים. התקלה הראשונה קרתה בשער הגיא. המכונית  מסוג לארק, שבה נסענו, שבקה לפתע, חששנו שלא נספיק להגיע בזמן להכנות לקראת החתונה. כעבור שעה ארוכה, למזלנו,  חלף במקום נהג שסייע לנו בתיקון התקלה והמשכנו בדרכנו, בחשש שזה סימן לבאות. 
12.00 בצהרים, כשהגענו למלון לא יכולנו שלא להבחין במכונית שברולט ארוכה מקושטת כולה בסרטים ופרחים. צוות המלון מיהר אלינו לראות מי החתן והכלה שלרשותם הועמדה מכונית מפוארת כזו. הסבירו לנו שזו עיריית בית לחם ששלחה נהג ומכונית לסייע לחתן והכלה לקראת האירוע. ביקשתי סליחה והסברתי אסור לנו לנסוע אלא ברכב צבאי. בצד המתין לנו פיני נהגי המסור בג'יפ שהגיע מהשטח כולו בוץ. נכנסו לתוכו לבושים בבגדי החתונה לקראת צילומי החתן והכלה בסטודיו הירושלמי שבו הצטלמו כל החתנים והכלות בעיר.  התיישבנו בג'יפ הפתוח נזהרים מאוד שלא להתלכלך בבוץ,  כשנהג השברולט מביט בנו בתימהון.
15.00 אחר הצהרים, חזרנו למלון מצולמים ונרגשים, הזמן רץ. בעוד שעות ספורות החתונה. נתבקשתי לגשת מיד ללובי. "התזמורת מחכה" הודיעו לי. השתוממתי. לא הזמנתי שום תזמורת. בפתח הלובי המתינה קבוצה של 12 איטלקים בחליפות בצבע אדום. מי אתם? שאלתי. מנהל התזמורת הציג את עצמו והוסיף  שהם המתנה שמעניק שומר הראש לחתונתנו. למתנה הזאת לא סירבתי. 
16.00 אחר הצהרים, משאית ובה עדר כבשים עצרה בפתח המלון. הסבירו לי שזו מתנת השיח'ים לחתונה. התנצלתי וביקשתי שהכבשים יוחזרו לדיר, בתקווה שלא  גרמתי לתקלה בסירוב לקבלת מתנת החתונה הזאת.
18.00 בערב, האורחים היהודים החלו להגיע למלון. הנהלת המלון פינתה לנו חדר מיוחד בכניסה לאחסון המתנות.  זרם המתנות הלך וגבר עם בוא האורחים מהגדה. חדר אפסון המתנות התמלא על גדותיו. לצורך האבטחה נערכה רשימה מדויקת של נותני המתנות ותכולתן, בעיקר מחשש לפיגוע פח"ע לאחר האיום על חיי.
החתונה הייתה צבאית. הרב  זמל ששימש כרבה של חטיבת ירושלים, ניהל את החופה.  לבשתי מדים וכך גם האורחים אנשי הצבא. השיח'ים באו לבושים בבגדי הייצוג שלהם בעבאיות שחורות שזורות בפסי זהב עם עקאלים מוזהבים וחגורים בשבריות משובצות באבני חן.
התזמורת האיטלקית הפכה את החתונה למיני סן- רמו. רקדנו עד השעות הקטנות של הלילה בשני האולמות שהועמדו לרשותנו.  
02.00 בלילה. האורחים האחרונים החלו לעזוב. היינו עייפים אך מאושרים מאד וגם רעבים מאד, לא הספקנו להכניס פירור לפה. רב המלצרים של המלון הכריז הוא עומד לדאוג לנו ולפנק אותנו כשהוא מחזיק בידיו 2 גביעי שמפניה . לגמנו ולגמנו וזללנו מן עוגת החתונה בת החמש קומות. לפני שעזבנו את המלון בדרך לאילת לירח דבש, כנהוג באותם הימים, נכנסתי להציץ במתנות  כדי להעבירן לדירתנו ששכרנו בירושלים...

נדהמתי לראות שהחדר שהיה עמוס במתנות הפך ריק. בבוקר  התברר כי רב המלצרים ועוד כמה מלצרים מבית לחם נעלמו מהמלון. לימים נודע לנו שלרב המלצרים שהישקה אותנו והאכיל  ברח לאוסטרליה. ירדנו לאילת לחוג את ירח הדבש שלנו, ולא סיפרתי לאשתי שנגנבו המתנות שבעזרתם חשבנו לשלם את הוצאות החתונה.

כשחזרנו הביתה שומר הראש היה הראשון לבקר ובידיו רשימת המתנות המדויקת. גם הוא לא ידע שהמתנות נגנבו. הנהלת המלון סירבה לפצות אותנו בטענה שהמלון אחראי רק למה שהוכנס לכספת המלון. לא הצלחנו להחזיר את המתנות והחלטנו להסתפק בזיכרונות החתונה המיוחדת  והיפה שלנו. 

13 בטוטו !

 חודש לאחר החתונה התמניתי לתפקיד חדש כמפקד בסיס בסיני. הייתי יוצא לחופשות, אחת לחודש בטיסה ארצה ומשם ברכבת מתל-אביב לחיפה- מקום מגורינו. בתחנת הרכבת ברציף ארלוזורוב  בתל-אביב הזמנתי במזנון כוס קפה בהמתנה לרכבת לחיפה. לבעל המזנון  לא היה עודף לתת והוא הציע שאמלא טופס טוטו כדורגל במקום. לא הבנתי דבר וחצי דבר בנושא כדורגל והגרלות הטוטו. לאחר קורס קצרצר של בעל המזנון מילאתי טור על עיור כמו שנאמר-ניצחון, הפסד ותיקו של 13 משחקים ושכחתי מן הטופס לחלוטין. כעבור יומיים בחזרה  לסיני באותו המסלול ברכבת לכיוון תל-אביב ,שיחת החיילים בקרון הייתה על הזכייה הגדולה בטוטו. נזכרתי בטופס שמילאתי וביקשתי מאחד החברה שיבדוק גם את שלי, מאחר ואין לי מושג בזה. קריאות התדהמה שלו כשבדק השתיקו את ההמולה בקרון. " יש לך 13 ניחושים" הוא צעק.

ירדנו כל החבורה בתחנה הבאה בנתניה. התקשרתי מטלפון ציבורי לתחנת הטוטו. הם אישרו שניחשתי את כל המשחקים ועד עתה יש לי עוד 3 שותפים לזכייה, בישרו לי. חזרתי הביתה לחיפה  עם הטופס ישר לבנק. משם יצאתי למסע קניות קצר לקנות את מה שלא הצלחתי לקנות בגלל גניבת המתנות. ברחוב המלכים ליד הנמל בחיפה, קניתי מכשיר טלוויזיה בשחור לבן (אז לא הייתה בצבעים), מכונת כביסה, לול לתינוק שלנו, שולחן אוכל עם 4 כסאות ומצלמה שתמיד חלמתי לרכוש, בתור חובב צילום. העמסתי את התכולה על טנדר ונסעתי הביתה לבשר לאשתי- יש מתנות! 

סוף גנב לתלייה

תם ולא נשלם, חלפו שנים וזכר גניבת מתנות  החתונה שגנב רב המלצרים הנוכל נשכח. באחד הערבים ישבנו לצפות בתוכנית הפופולרית דאז,  של רפי גינת "בשידור חוקר". הוא הציג שם את מעלליו של מי שנחשב לארכי -נוכל שעקץ וגנב קורבנות רבים, עד שנתפס סוף סוף. ברגע שהוצגה תמונתו על המרקע, קפצנו שנינו. זה היה רב המלצרים הגנב שלנו . לא היה טעם להגיש תלונה נגדו בגלל התיישנות המקרה, אבל הרגשנו שהמעגל נסגר וכמו שנאמר, סוף גנב לתלייה.