ימי קורונה-מומו מספר
בתמונה - פיליפ הרשברג
"בחצר של פיליפ זה קרה"
החבר שלנו בגדרה
אפריל 74, אחרי מלחמת יום הכיפורים, עזבנו את צפת והגענו לגדרה. מיותר לצין שקבלת הפנים לא הייתה חמה. נחשבנו לזרים ואחרים בנוף הגדרתי, אבל פיליפ היה אחר. הוא התאהב בנו ממבט ראשון ופרש עלינו את חסותו. פיליפ נחשב לעוף מוזר בגדרה, דמות ציורית של חקלאי, איש האדמה, אוהב לגדל סוסים ואוהב לאסוף חברים סביבו. פיליפ דמה מאד לשחקן הצרפתי הידוע משנות ה-50, ג'אן גאבן. גדל גוף, עיניים כחולות חודרות ושיער לבן קצוץ. פעמים רבות בנסיעות ברחבי העולם, נשאל אם הוא השחקן הנודע. פיליפ אהב את זה ולא תמיד הכחיש שג'אן גאבן זה לא הוא, כשהוא מחייך חיוך ממזרי.
פיליפ ניהל את משק פטר בגדרה שהיה שייך לחברו בני פויכטונגר. בכל שבת נהגנו לבלות בבריכה בחצר אחוזת משק פטר שהתפרסמה במפגשים ובמסיבות ליד שפת הבריכה. בני ופיליפ שמרו בקנאות על קבוצת החברים שלהם במושבה ואנחנו הרגשנו בזכותם שהתקבלנו לגדרה. המפגשים התאפיינו בארוחות בשרים על הגריל או דגי ים על האש שהגיעו ישירות מעזה. פיליפ נחשב בעיני שבטי הבדווים בדרום לשייח, עוד מימי טרום קום המדינה, שם נהג לסייר כשהוא רוכב על סוסו. בעברו היה קצין הפרשים באקדמיה בצבא הפולני. הוא ידע לרכוב ולשלוט בסוסים שגידל. סוסו הלבן אבו ג'מה שאהב מאד, נחשב לסוס אציל יפה מראה. הוא שכן באורווה הפרטית שנבנתה לו בחצר ליד הבית של פיליפ בגדרה.
כל בוקר הייתה נשמעת קריאתו של פיליפ לסוסו אבו ג'מה והסוס היה משיב לו בצהלה רמה. פיליפ אהב לארח אורחים בביתו, כשהוא יושב בראש שולחן העץ הכהה וסביבו החברים. האורחים היו מגוונים, אנשי צבא בכירים, סופרים, זמרים, חברי כנסת והשייחים הרבים. פיליפ היה מעשן בשרשרת סיגריות וירג'יניה מסוג קרייון איי. הוא נהג לשלוף חבילות של הסיגריות היקרות ולחלק לאורחים. מעטים סרבו. פיליפ אהב להתבונן בהם כשהם יוצאים מהבית והמתנות בידיהם
נקניקים מובחרים
אחת המסיבות שהתקיימה באחוזת פוכטוונגר במשק פטר הייתה לכבוד קבוצת עולים חדשים מרוסיה, ביניהם רופאים ואקדמאים צעירים שעשו עלייה. התבקשנו להביא כיבוד לכבוד האירוע, אבל פיליפ לא הסתפק בקרקרים ובקבוקי השתייה הקלה על השולחנות. הוא ידע שבני חברו מחזיק בר משקאות מובחרים , תוצרת חוץ, ומאחורי המקרר במטבח היו תלויים נקניקים מיוחדים, תוצרת חוץ ששמר לבני ביתו.
המסיבה זרמה, כולם רקדו בהתלהבות, אבל היה חסר משקה לאווירה. פיליפ קרץ לי והציע: "אתה היחיד בינינו שיכול להתגנב לבר המשקאות ולשלוף משם את בקבוקי הקוניאק הצרפתי, הוויסקי והוודקה של בני". לאחר שבצעתי גיחה ראשונה מוצלחת עם 3 בקבוקים מובחרים, מצב הרוח במסיבה עלה ועלה, אבל פיליפ לא הסתפק בכך. נשלחתי לגיחה נוספת והשולחן התמלא במשקאות מובחרים. בני שהצטרף לשולחננו גמע את המשקאות החריפים בשקיקה כשהוא משבח את האורחים הנדיבים שדאגו להביאם למסיבה. אנחנו הצטרפנו כמובן למחמאותיו, מנסים להדחיק את תוצאות השתייה לסוף כשבני יעלה על עקבותינו.
פיליפ, כטוב ליבו בקוניאק הצרפתי גילה לי בסוד שהנקניקים תוצרת חוץ מוסתרים וממתינים לנו כי לא טוב לשתות על בטן ריקה עם כמה קרקרים מלוחים וקצת בוטנים. הבאתי 3 נקניקים ארוכים ושלמים ועסיסיים. פיליפ פרס פרוסות עבות לחברים כשהוא דואג לפרוס לעצמו בכל סיבוב הנקניקים, פרוסה נכבדה לעצמו. זו הייתה מסיבה מוצלחת מאוד שנמשכה עד אור בוקר. אבל מהר מאד כשרק הגענו הביתה מרוצים ועייפים, הגיע טלפון בהול מפיליפ: "איך אתה מרגיש, כואבת הבטן?" אני שלא אכלתי מהנקניקים התפלאתי לפשר השאלה. פיליפ שטח בפני את תוצאות זלילת הנקניקים שגרמו לו לקלקול קיבה. הוא ערך סבב בין החברים לשאול מי סובל כמוהו. התברר כי הנקניקים נתלו סמוך למנוע המקרר והתקלקלו מהחום שנפלט. כל מי שטעם מהם שילם בקלקול קיבה, כולל בני.
בצהרים זומנתי לפגישה עם פיליפ והחברים. בני נראה כועס מאד:"אכלו ושתו לי ואני הטיפש שחשבתי שאלה משקאות טובים שהביאו האורחים, שתיתי בכוסות תה גדולות את הוויסקי שלי וחיסלתי את הנקניקים המובחרים שלי״.
לא אשכח את מבט עיניו של פיליפ לעבר חברו הטוב בני. הוא פער זוג עיניים כחולות נוצצות כמי שאינו מבין במה מדובר וקרץ לעברי בשובבות. פרצנו בצחוק מתגלגל ולבני לא נותר אלא להצטרף, אחרי הכול הוא הכיר את פיליפ טוב מכולנו.
שש בש עם יגאל
מידי שבת הגיעו אורחים מכל הארץ לבית פיליפ, אולם האורחים הקבועים היו משפחת מרידור לדורותיה-יעקב וציפורה מרידור, רחל בתם ובעלה יוסקה קרמרמן, דודי בנם ומשפחתו, ובת הזקונים מיקה היפה ובעלה הזמר יגאל בשן.
בכל שבת הגיעו גם אריק שרון, רעייתו לילי וילדיהם עמרי וגלעד הקטנים. המפגשים התארכו לשעות ארוכות שכללו ארוחות כיד המלך והרבה סיפורים ותוכניות פוליטיות שנרקמו סביב השולחן. גם שתיית הקפה הייתה טקס.
הקפה היה קפה בדוי מובחר שהכין אבו חליל- מי שחי במשך שנים רבות במחיצתו של פיליפ , בבית בגדרה ובאחוזת פיליפ בדרום.
אריק היה אורח אהוב, פיליפ הוקיר אותו כלוחם נערץ וחקלאי מוכשר, ובעל חווה ששכנה בסמוך. כאשר אריק הגיע פיליפ היה קם ממקומו ומפנה לו את כסאו בראש השולחן ואומר: " בוקר טוב גנרל. מה נשמע? כמה גשם ירד אצלך?" ואז הייתה מגיעה האמירה ששמענו בקביעות :
"אריק הם לא רצו אותך כרמטכ"ל, אבל אתה עוד תהיה ראש הממשלה שלהם". אנחנו סביב השולחן הגדול היינו צוחקים בכל פעם, אריק נהג לחייך ולשתוק. מפגשי השבת נערכו לסירוגין בביתם של פיליפ וזאבה בגדרה, או בחוותו בדרום, ליד מושב "אחוזם", ולפעמים בחווה הסמוכה בבעלותם של אריק ולילי.
בנוסף לסיפורי הגבורה וההרפתקאות של הנוכחים, נערכו גם משחקי שש-בש. השחקנים העיקריים היו יגאל בשן ואנוכי. לרוב נחלקו האורחים הצופים במשחק לשתי קבוצות. קבוצת תומכי יגאל שהיו משפחת מרידור כולה והתומכים שלי שהיו לרוב העובדים הבדווים של פיליפ. משחק אחד זכור לי במיוחד. סוכם שהמנצח בו יקבל 5 קרטונים של סיגריות מסוג "מרלבורו" שיגאל אהב לעשן.
המשחק ריכז את תשומת ליבם של כל האורחים. משפחת מרידור תמכה ביגאל שהיה אהוב על כולנו, אבל עוד יותר על ידי משפחתו והם ליוו אותו בקריאות עידוד ובנוכחות סביבו. ניצחתי אותו ובזאת תם סיבוב משחקי השש-בש "על סיגריות". הסתפקנו בעוגת שוקולד הפרג, שאי אפשר היה לעמוד בפניה, שציפורה נהגה לאפות במתכון מיוחד שלה.
מבצע אנטבה
שבת אחת הייתה יוצאת דופן, בשל מעורבותי האישית, והמתח הביטחוני הרב שנגרם עקב חטיפת מטוס אנטבה. מעטים ידעו כי חטיפת המטוס לאנטבה נעשתה בעקבות פעולה נועזת של השתלטות על חולית המחבלים-באדר- מיינהוף הגרמנית ומחבלים מהפלג המבצעי של הפתח. המחבלים עמדו לתקוף בטילי סטרלה, מטוס ג'מבו של אל-על ובו 400 נוסעים, בעת נחיתתו בניירובי בקניה. בהיותי שותף לפעולה זו עם לוחמים למבצע, מן המוסד וסיירת מטכ"ל, הייתי בתמונה המלאה. כעבור תקופה קצרה נחטף המטוס ובו אזרחים ישראלים לאנטבה בקניה. החוטפים המחבלים דרשו להסגיר לידיהם את חברי הכנופיה ועוד 70 מחבלים שבכלא הישראלי, תמורת שחרור החטופים באנטבה. עם חטיפת המטוס ודרישת שחרור המחבלים נחשף המבצע החשאי שהיו לו מעט שותפי סוד. השתתפתי בין מקבלי קבוצת הפקודות, לקראת מבצע שחרור חטופי המטוס באנטבה. הועלתה הצעה שיחד עם קצין נוסף, אל"מ אלי גרוסמן הנועז, נהיה שנינו בתמונה למקרה שנזדקק לחילופי שבויים שהיו בידנו, תמורת החטופים שהחזיקו המחבלים באנטבה.
אולם שמעון פרס הטיל וטו על השתתפותנו במבצע שכן מדינת ישראל מעולם לא הודתה בחטיפת הכנופיה והיה חשש לתקרית דיפלומטית. הובטח אז לנשיא קניה שלא ימצא כל קשר בינו לבין חטיפת המחבלים בארצו.
זה היה יום שבת מתוח בחצר של פיליפ. הנוכחים האורחים, כמו בכל המדינה, דנו בגורל חטופינו באנטבה. הם לא ידעו את אשר ידעתי, כי מטוסנו כבר בדרכם לשם לשחרור החטופים. מידי פעם נקראתי לטלפון לבסיס לקבל דיווח מה קורה. בצהרים קיבלתי הודעה שלה כל-כך חיכינו. התבשרנו שהמבצע הסתיים בהצלחה וכוחותינו בדרכם ארצה עם החטופים, לנחיתה בבסיס תל-נוף. עוד טרם ידענו שיוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל נהרג שם.
חזרתי לחצר של פיליפ והעיניים היו נשואות אלי. הם הבינו שמשהו מתרחש. נגשתי אל פיליפ שנראה מודאג ולא רגוע, במקום השתררה דממה. " מזל טוב. החטופים משוחררים, המטוסים שלנו מביאים אותם הביתה". פילים הבט בי בעיניו הכחולות הגדולות שאדמו מהתרגשות וכל הנוכחים פרצו בקריאות שמחה ובמחיאות כפיים לצה"ל והלוחמים הגיבורים.
בקבוקי המשקה נשלפו מהארון הסודי של בר המשקאות של פיליפ. יוסקה קרמרמן, כטוב ליבו ביין הכריז כפרס על שחרור החטופים בידי צה"ל:
אני מזמין את כולם לסוף שבוע בבית מלון "גלי כנרת" בטבריה, כך היה.