מולדת.jpg

"אכלתי אותה בנאפולי"

ברגע שעליתי לסיפון האנייה "מולדת" הבנתי שאני בחופשה סוף סוף. היעד היה יציאה מנמל חיפה לכיוון איטליה. לנוח מעבודה מלאת מתח וחובת דיווח בכל רגע נתון. אמצע שנות ה-60, היה אז מקובל לטייל באניות בנמלי הים התיכון. על הסיפון אי אפשר היה שלא להבחין באורי זוהר האגדי ואחריו עדת מעריצות. הסיפון העליון היה זירת האירועים. פגשתי שם חברה ישראלים והפכנו חבורה. בבוקר שיחקנו פוקר ובערב בילינו במועדון בריקודים סלוניים, כך קראו לזה אז. בבוקר השני כשהתארגנו למשחק הפוקר הגיע אורי זוהר וביקש להצטרף לשולחן המשחקים...

 

"אכלתי אותה בנאפולי"

ברגע שעליתי לסיפון האנייה "מולדת" הבנתי שאני בחופשה סוף סוף. היעד היה יציאה מנמל חיפה לכיוון איטליה. לנוח מעבודה מלאת מתח וחובת דיווח בכל רגע נתון. אמצע שנות ה-60, היה אז מקובל לטייל באניות בנמלי הים התיכון. על הסיפון אי אפשר היה שלא להבחין באורי זוהר האגדי ואחריו עדת מעריצות. הסיפון העליון היה זירת האירועים. פגשתי שם חברה ישראלים והפכנו חבורה. בבוקר שיחקנו פוקר ובערב בילינו במועדון בריקודים סלוניים, כך קראו לזה אז. בבוקר השני כשהתארגנו למשחק הפוקר הגיע אורי זוהר וביקש להצטרף לשולחן המשחקים. מיותר לציין שהמשחק הפך להופעה. כולם רצו לראות את אורי משחק והוא נתן שואו. הצחוקים והבלופים שלו הפכו את המשחק ללא שגרתי בהחלט. כעבור ארבעה ימי שיוט בלילות ועגינה בנמלים של קפריסין יון  הגענו לנמלים באיטליה. גנואה ונאפולי.
על האנייה הכרתי את גדי, צעיר בן גילי תל-אביבי שיצא למסע קניות לקראת נשואיו הקרבים. כמוני גם לגדי לא הייתה תכנית טיולים מוגדרת ולכן החלטנו יחד לשכור רכב ולטייל לאן שנחפוץ, במשך יומיים ואז לחזור לאנייה עם הגעתה לנמל נאפולי. נסענו לאורך הים בפיאט 600 ששכרנו ומלאנו אותה במזוודות, בגדים, מוצרי חשמל, כלי בית ומתנות שקנה גדי לאשתו לעתיד. אני הסתפקתי בתיק קטן ובגדים של כבס ולבש. החלטנו לסיים את הסיור בביקור באתר העתיקות המפורסם בפומפי. השעה הייתה שעת בוקר מאוחרת והיינו רעבים כהוגן ממסע הקניות של גדי. נכנסתי לחנות קטנה על אם הדרך כשריח הנקניקים והגבינות עולה באפי. גדי הודיע שהוא לא זז מ"פיאט" המתנות, והייתה לו סיבה טובה לכך. באנייה סיפרו לנו שצריך להיזהר מהגנבים המתוחכמים של נאפולי.
המוכר בחנות המזון הקטנה קיבל אותי במאור פנים ונתן לי לטעום מהגבינות המשובחות שטרם נראו אז כמותן בארץ.  הגבינות והנקניקים עם הלחם הטרי שהציע באיטלקית נשמעו כמו מנגינה לאוזני ובטני המקרקרת. לא חסכתי בכסף לקניית סוגי גבינות ומבחר הנקניקים היקרים, לארוחה הטובה האחרונה, בטרם חזרה לאנייה. בחרתי גם בקבוק יין טוב ושילמתי את הסכום שביקש, על אף שידעתי שהוסיף לחשבון עוד כמה וכמה לירטות. המוכר, גוץ חביב ופטפטן, חזר מאחורי הדלפק הגיש לי שתי שקיות נייר עם האוכל  ונפרד ממני ב"אריבדרצי" וחיוך קטנטן. החלטנו להתענג על המעדנים שקניתי בפומפי העתיקה. גדי שקנה את חצי איטליה העדיף להישאר לשמור על המכונית העמוסה במזוודות, ואני יצאתי לסיור באתר המפורסם.

אן ואיבון

 מאחת הסמטאות נשמעו צחקוקים. הסתקרנתי ופניתי לבדוק במה מדובר. הבחנתי בשתי בחורות, האחת שחרחורת תמירה והשנייה בלונדית כחולת עיניים, הן היו יפות עם מזג טוב וחייכו אלי. " אני אן, אמרה השחרחרות וזו חברתי איבון, הצביעה על הבלונדית". הן סיפרו לי שהן אוסטרליות יהודיות  ושהן מטיילות באירופה  ומשם לביקור בארץ הקודש . "יש לי משפחה ברחובות, מש' גורמן" סיפרה אן. ברור קצר העלה שמדובר במשפחתו של מוטה גור מפקדי האגדי בצנחנים. מיד הזמנתי אותן לפיקניק ליד הפיאט עם גדי ששמר על המזוודות ועל המעדנים שקניתי מפני הגנבים הנפוליטנים. התיישבנו ליד משטח אבן ופרשנו את תכולת השקיות שהיו סגורות היטב. השקית הראשונה הכילה פרוסות לחם בלבד. גם השקית השנייה הייתה מלאה עד קצה בחתיכות לחם. לא גבינות ולא נקניקים. מזל שלא הסכמתי שיארוז גם את היין חשבתי בליבי, רוצה לחזור ללמד לקח את הגוץ המוכר השמנמן  כשלעסנו את פרוסות הלחם עם היין, לקול צחוקן של הבנות  וגדי.

הפיאט נעלמה

 חזרנו לכיוון האנייה שעגנה בנמל נאפולי. גדי נסע להחזיר את הפיאט לחנות ההשכרה הסמוכה ולקנות עוד כמה מזכרות "בוא כבר, די עם הקניות בנאפולי, כבר אכלנו פה מספיק" הזכרתי לו ."רבע שעה ואני חוזר" הודיע, ומשעברה שעה וגדי בושש לבוא החלטתי לחפש אחריו, בטוח שהוא מתקשה לסחוב לבדו את כל המזוודות העמוסות שקנה. מצאתי אותו  לא הרחק מהאנייה  המום וחיוור פנים:"  "מה קרה"? שאלתי בבהלה. "הלכתי לחנות קטנה, מספר מטרים מהפיאט, לקנות כמה מזכרות. נעדרתי לחמש דקות וכשחזרתי  לא מצאתי את המכונית. היא נעלמה עם כל המזוודות. גנבו את הפיאט עם כל מתנות החתונה שלי. נשארתי בלי גרוש בכיס". אמר ודמעות בעיניו.  הצעתי לו 150$ שהיו לי בכיס והוא רץ לקנות כמה מתנות לארוסתו, בכסף הזה, ולעצמו חולצה ומכנסיים, מאחר ונותר בלי כלום. קללנו את הנפוליטנים שדפקו אותנו כל אחד לחוד, ועלינו לאנייה, שם חיכו לנו אן ואיבון.  חזרנו לשגרת הבילויים עד חיפה. גדי ספר את הדקות לחזרה הביתה, בלי המתנות, לזרועות ארוסתו

גזוז אדום 

 הבנות סיפרו שאין להן כל תכנית היכן ישהו בארץ. הצעתי להן חדר בדירת הרווקים בחיפה שחלקתי עם חברי הטוב מילדות, גדעון עזרא (לימים סגן ראש השב"כ ושר בממשלת ישראל). גדעון ראה את אן ומיד אמר לי בלחש:" זאת שלי". אני הסתפקתי בבלונדית. בערב הראשון החלטנו לצאת לבילוי בקולנוע, כך בילו באותם הימים, אך כשהן יצאו מחדרן, גדעון ואני חשבנו שאולי זה לא רעיון טוב כל-כך. אן ואיבון לבשו חולצות גוף ומכנסי צמודים צבעוניים, שטרם נראו בארץ. גדעון אמר לי בעברית שהן לא הבינו:" תהרוג אותי , אני לא יוצא ככה איתן לרחוב".

הלכנו לראות סרט בקולנוע אמפיתיאטרון בחיפה. אני המתנתי עם הבנות בפינה חשוכה ליד הקולנוע וגדעון קנה כרטיסים לשורה האחרונה. המתנו עד שכבה האור באולם ורק אז נכנסנו פנימה. הבנות צפו בסרט ונראה שנהנו מאד, בלי לשים לב למבטים סביבן. גדעון ואני לא כל כך הסתכלנו בסרט, שברנו את הראש  איך עוברים את ההפסקה. בהפסקה הבנות ביקשו לצאת לשתות "דרינק" במזנון. אבל לנו כבר הייתה אסטרטגיה לשליטה במצב. גדעון רץ להביא  מן המזנון כוסות גזוז אדום ואמר שזה הדרינק הישראלי. הבנות התלהבו מהגזוז והיחס המפנק. מיד עם תום ההפסקה וכיבוי האורות להמשכו של הסרט, התנצלנו שקוראים לנו  בדחיפות לעבודה ונמלטנו החוצה.