שמיר.jpeg

בתמונה אני מצולם על רקע המכוורת בקיבוץ שמיר

"רפול חילק כדורים ללוחמים" 

13 ביוני 1974 בבסיס בצפת. אני מקבל הודעה על חדירת מחבלים לקיבוץ שמיר. בתוקף תפקידי כראש צוות מו"מ עם מחבלים, מיהרתי לשם יחד עם חברי, יענקלה זבדה ששירת  איתי כקצין ביחידה...

 

"רפול חילק כדורים ללוחמים"

מחבלים בקיבוץ

13 ביוני 1974 בבסיס בצפת. אני מקבל הודעה על חדירת מחבלים לקיבוץ שמיר. בתוקף תפקידי כראש צוות מו"מ עם מחבלים, מיהרתי לשם יחד עם חברי, יענקלה זבדה ששירת  איתי כקצין ביחידה. 
בדרך קיבלנו דיווח על קרב יריות בתוך הקיבוץ. המא"ז עם חברי הקיבוץ המאבטחים, מנהלים קרב יריות עם המחבלים, החמושים בנשק וחומרי נפץ. מחבל אחד חוסל, מחבל נוסף נפגע ושני מחבלים אחרים חדרו למכוורת הקיבוץ, במרחק כ-300 מטרים מבתי הקיבוץ.
רפול, מפקד פיקוד צפון, דאז, הגיע במסוק למקום ונטל מיד  את הפיקוד.
התארגן כוח פריצה שהיה מורכב מעשרה לוחמים שהגיעו עם רפול, וזבדה ואני מיחידה 504. רפול החליט שנפרוץ מיד, ולא נמתין להגעתם של הכוחות המיוחדים ללחימה במחבלים. חברי המשק דיווחו שבתוך המכוורת נמצאות שתי נשים , חברות הקיבוץ ולא ידוע מה עלה בגורלן. בתוך ההכנות לכניסה פנימה, עצר רפול את ההכנות לפרוץ פנימה, וקרא לחובש ." חלק לכולם כדורים"' לא הבנו מה פשר הדרישה המוזרה בעת שאנחנו חדורים למשימת הפריצה למבנה המכותר. התברר שהחובש הביא , בהוראת רפול, כדורי האיסטון נגד אלרגיה. הוא חילק לכל לוחם בכוח שני כדורים כשהאלוף בודק שכל אחד נוטל אותם. לא הבנו מה פשר הטקס הזה, וגם הכמות לא הספיקה לכולם. רפול, זבדה ואני לא קיבלנו כדורים, לפני שפתחנו בהסתערות לעבר המכוורת. אחד המחבלים פוצץ את עצמו מולנו והשני חוסל תוך כדי הלחימה. הכוורות נפגעו והדבורים עפו לכל עבר.
הסתבר לנו בפריצה כי שתי חברות המשק שעבדו במכוורת, נהרגו עוד קודם, בידי המחבלים.
בידי אחד משני המחבלים המתים במכוורת , נמצא כרוז כתוב בערבית, שבו הם מכריזים על כוונתם לקחת בני ערובה מהקיבוץ ושחרורם תמורת מאה מחבלים הכלואים בישראל.

דבורים מסוכנות

מיד לאחר האירוע נעשה תחקיר ראשוני בקיבוץ , אבל לא הצלחתי להישאר. חשתי סחרחורת ובחילה חזקה והרגשתי כי אני עומד להתעלף  בדרך כשהוסעתי לביתי בצפת.
בבית ,הרגשתי שגופי בוער כולו, אך לא הצלחתי לפתוח את החולצה הצבאית, אשתי יהודית, גזרה את החולצה במספריים ופרצה בצרחה חדה למראה שנתגלה- כל גופי היה מכוסה בעשרות רבות של עקיצות דבורים. העבירו אותי מיד לבית החולים "זיו"  שנמצא  ליד ביתנו בצפת, לקבלת עזרה ראשונה. שם הבחנתי במסוק שנחת במשטח בית החולים וחייל מפונה במהירות באלונקה לחדר טיפול נמרץ במיון בית החולים.  זה היה יענקלה זבדה, שגם הוא היה עקוץ כולו והתברר שהוא אלרגי לעקיצות דבורים. הוא החל להיחנק מנפיחות בצוואר, רפול שהיה חקלאי, הבין מיד  שזבדה אלרגי ונמצא בסכנת חיים. הוא הורה להטיסו במסוקו, במהירות , לבית החולים בצפת. כך נפגשנו שנינו בבית החולים במקום בתחקיר  בשמיר, והודנו לרפול שהבין שפריצה למכוורת דבורים מסוכנת בנוסף לקרב עם מחבלים.

אחרי 6 שנים...

תחילת שנות ה-80, רפול הקים את מפלגת "צומת", ביציאתו לחיים האזרחיים והפוליטיים. 
הזמנתי את רפול לכנס בביתנו, לקראת הקמת מפלגתו החדשה. הגיעו כ-200 אנשים, חברי קהילת המודיעין, קציני צבא ומילואימניקים מיחידה 504 וחברים של רפול. 
בפתח דבריו הוא ביקש מהנוכחים להקשיב לאירוע הקשור במארח, קרי, אני. הייתי נבוך כשהוא פנה אלי ושאל:" אתה זוכר את כדורי ההאיסטון בפריצה למכוורת בשמיר?
"אתה, קצין ביחידה ואני לא קיבלנו את הכדורים. אתם שניכם נעקצתם כשפרצתם פנימה ,בתוך ענן הדבורים שיצאו מהכוורות. אתם חטפתם, אבל אני חקלאי מבטן ולידה, הייתי מחוסן מהעקיצות" הוא צחק.
"המפקד, הייתי משוכנע שאתה שכחת את טקס חלוקת הכדורים שחילקת, לפני שפרצנו למכוורת" אמרתי, ורפול השיב בחיוך קטן:" לא, לא שכחתי, גם הדבורים לא !"....
הסיפור מוקדש לזכרו של אל"מ יעקב זבדה, חבר ואיש היחידה.

17 עם רפול.jpg