קפה שחור מר

"קפה שחור מר"

קראו לו הלביא (הסבעא). גבוה , חסון, שזוף , עטה גלביה חומה רקומה בפסי זהב במרכזה. לראשו עאקל מוזהב, מעל כפיה לבנה  צחורה ועל מותניו  חגורת עור רחבה חומה ועליה שבריה שזורה באבנים צבעוניות. דמות ציורית כמו לקוחה מסרט. הכרתי אותו לאחר מלחמת ששת-הימים. שובצתי כקצין המודיעין של נפת יהודה וארץ המרדפים. הידע בשפה הערבית והכרת מנהגי שכנינו עזרו לי בתפקיד הזה. באחד הסיורים בין בית לחם להר הורדוס (ההרודיון) פגשתי אותו יושב באוהל על גבעה הצופה על כל האזור, סמוך למבנה הרוס. הוא סיפר לי שסיור של צה"ל עבר במקום ופוצץ לו את הבית...

"קפה שחור מר"

קראו לו הלביא (הסבעא). גבוה , חסון, שזוף , עטה גלביה חומה רקומה בפסי זהב במרכזה. לראשו עאקל מוזהב, מעל כפיה לבנה  צחורה ועל מותניו  חגורת עור רחבה חומה ועליה שבריה שזורה באבנים צבעוניות. דמות ציורית כמו לקוחה מסרט. הכרתי אותו לאחר מלחמת ששת-הימים. שובצתי כקצין המודיעין של נפת יהודה וארץ המרדפים. הידע בשפה הערבית והכרת מנהגי שכנינו עזרו לי בתפקיד הזה. באחד הסיורים בין בית לחם להר הורדוס (ההרודיון) פגשתי אותו יושב באוהל על גבעה הצופה על כל האזור, סמוך למבנה הרוס. הוא סיפר לי שסיור של צה"ל עבר במקום ופוצץ לו את הבית. התפלאתי לשמוע.
הלביא לא היה  מוכר לי כאיש עם עבר בטחוני מפליל. הוא נחשב לשייח מכובד בקרב שבט התעמרה שנודעו כנועזים מאד ונאמני משפחת המלוכה בירדן ובגדה. בירור קצר במשרד העלה ששכן קנאי של הלביא העליל עליו איזו עלילה וביתו נהרס בשל כך. הסיפור הועבר לידיעת משה דיין, שר ביטחון דאז. התמנה קצין בודק והתברר שהלביא צדק. הוחלט לפצותו בכסף כדי  שיקים את ביתו מחדש. הזמנתי אותו למשרד המודיעין  בממשל בית לחם, ובנוכחות צוות הקצינים שלנו הגשתי לו מעטפה ובה הכסף לשחזור הבית. הלביא לא אמר מילה, הוא קד קידה, לקח את המעטפה עם חבילת הכסף ויצא מהחדר בעיניים נוצצות. אבל מהר מאד התברר שהסיפור רק התחיל. כעבור יומיים הוא הופיע שוב במשרדי ובידו מעטפה סגורה "אני רוצה להודות לך" אמר והושיט לי את המעטפה. המעטפה הכילה סכום כסף נכבד בדינרים. "זה החלק שלך בהשבת הבית שלי, וכך מקובל אצלנו", הצטדק משראה את פני הנדהמות. "פגעת בי, אצלנו זה לא מקובל השבתי בטרם גירשתי אותו מהחדר, נדהם גם הוא. 

סולחה

 דיווחתי למושל על התקרית והחלטנו לחכות למהלך הבא. כעבור שבוע הוא הופיע שוב יחד עם עוד שני מכובדים מן השבט. הפעם הם ביקשו להיפגש עם המושל. נקראתי למשרדו על מנת ל"תרגם" את השיחה. הם ביקשו לערוך סולחה. להזמין את המושל, אותי וצוות הממשל אל האוהל של הלביא לארוחת סולחה כדי להביא לסיום את פרשת מעטפת הדינרים. המלצתי למושל להסכים , בעיקר לצורך קשירת קשרים טובים בעתיד עם השבט שחלש על האזור. כעבור שבוע הגענו, ביום הנקוב, לאוהל המארח. האוהל היה מקושט ברצפתו וקירות הבד השחורים בשטיחים צבעוניים ועבודות רקמה בדוויות ססגוניות. על השטיחים  הונחו כריות רקומות שהפכו למושבים מרופדים, לכבוד הפמליה הצבאית הישראלית שהגיעה. במרכז האוהל התבשל הקפה על פחמים  בתוך קנקן נחושת גדול ומעוטר.  הלביא הושיב  תחילה את המושל  ואותי לידו כאורחי הכבוד, וגם את הקצינים שבאו אתנו לחפלת הסולחה. ישבנו ישיבה מזרחית כשהלביא עומד מעלינו לכבד את האורחים על השטיחים. כמקובל באוהלי הבדווים שותים תחילה קפה מר שנמזג לפינג'נים קטנים להגשה. "שים לב כיצד אני נוהג ותעשה בדיוק כמוני" לחשתי באוזנו של המושל. שתינו כוס קפה קטנה ראשונה ואחריה הכוס השנייה, לאחר שהמארחים ראו שסיימנו כולם את הראשונה. הכוס השלישית אמורה הייתה לסיים את טקס שתית הקפה כמקובל אצל הבדווים, והייתה לכך סיבה מסורתית אצלם. את הכוס הראשונה שותים לכבוד האורח (לדייפ). את הכוס השנייה שותים להנאה (לכייפ), הכוס השלישית היא להזכיר את החרב (לסייפ), כמקובל בתרבות שבטי ערב.
כשהסתיים טקס שתיית הכוס השלישית לחשתי למושל :"תסתכל עלי וכך תעשה" בידי השמאלית סובבתי סיבוב מלא את הכוס הריקה והנחתי את כף ידי הימנית על הכוס-סימן של תודה ולא עוד. המושל חייך ולחש לי בחזרה: " אתה צוחק עלי? גם פה אתה והתעלולים שלך!". המושל לא שמע לעצתי והמשיך לאחוז בכוס הריקה בידו. המארח הורה מיד להגיש למושל עוד כוס קפה מר, וכך זה נמשך עד לכוס השביעית. פניו הצהיבו והוא חש ברע מרוב שתיית קפה סמיך ומר. " תסובב את הכוס" לחשתי לו באוזן, כמעט צורח. בלית ברירה נאות המושל  לסובב את ידו ולסמן, וראה זה פלא משתה הקפה המר הופסק באחת. 

למה רק ביד ימין

היה זה סימן לבאות שהמושל שלי, יליד פולניה, לא הפנים. מיד הגיע האוכל על מגשי נחושת גדולים (סניות) ועליהן נתחי בשר כבש מרופדים באורז לבן טבול בשומן כבש. הסנייה הגדולה ביותר ועליה נתחי הכבש הנבחרים הונחו על השטיח לפני המושל הנדהם:" איפה הסכום עם הצלחות?" הוא שאל אותי בלחש. "תעשה כמוני, בלי לשאול שאלות" לחשתי לו ודחפתי את כף יד ימין לתוך המגש. לקחתי נתח בשר כבש עם ארז ואכלתי. המושל הנדהם מצורת האכילה הלא מנומסת שהפגנתי, חיכה בנימוס. המארח הבחין מיד שהמושל לא אוכל. כמקובל אצלם  הכבוד הגדול בארוחה הוא להאכיל את  האורח מתוך כף ידו של המארח. הלביא דחף את היד לתוך המגש בידו הימנית. הוא לש את האורז בתוך ידו לכדור ובתוכו טמן חתיכת בשר כבש והגיש למושל לאכול. " אם לא תאכל, אתה יוצר פה תקרית נוספת" סיננתי מבין שיני למושל שהביט בי עמוק לתוך הפנים נסער ממה שמצפה לו ומקווה שאני טועה. " אני לא מתבדח אתך, בחיי. תבלע מהר" הצעתי למושל שלעס בפנים מכורכמות את כדור האורז הבשרי, נוטף השומן שהלביא השחיל לתוך לועו. הוא לעס ולעס עד שהצליח לבלוע. לקינוח  כובדה החבורה בשתיית תה מתוק כמקובל. כאן המושל לא נזקק לעזרתי.
"תגיד מה זה הקטע שמגישים רק ביד ימין?"  "זה מקובל כך כשאוכלים בידיים. שכן יד שמאל נועדה לצרכים האחרים" הסברתי למושל ששוב הביט לי עמוק לתוך העיניים, מנסה לברר אם צחקתי או לא. לזכותו יאמר שבארוחות החפלה הנוספות  בקרב השכנים הערבים, הוא סובב  את כוס הקפה שסיים מהר ובמיומנות ודחף את ידו בזריזות לתוך המגש, להאכיל את עצמו לפני שיכבדו אותו בכדור אורז  נוטף שומן בשר כבש, ביד ימין.