משפט אייכמן_edited.jpg

גדעון האוזנר עומד, לשמאלו רוברט סרווציוס.
אייכמן יושב בתא הזכוכית

 "לא ידעתי שזה אייכמן!" 

ביקרתי בארגנטינה פעם אחת בימי חיי למשך 24 שעות, אבל אלו היו השעות הכי מרגשות שחוויתי, לא שיערתי ולא ידעתי שהפכתי מעין שותף לאחד ממהלכי ההיסטוריה החשובים לישראל...

"יובלים.שלושה חיילים משכונת תלפיות."

השירות ביחידה המבצעית סיפק לי התמחויות שונות ומשונות, אבל לא חלמתי שארכוש מקצוע חדש במסגרת תפקידי - איסוף אשפה מחצרות הבתים.
תחילת שנות ה-60, עסקנו בהתחקות אחר מרגלים ממזרח אירופה. אחד מהם התגורר בשכונת נווה שאנן בחיפה. הוא עבד במפעלים הפטרוכימיים במפרץ והתעורר חשד שהוא מרגל שם. כל בוקר הוא השכים קום ויצא מהבית עם הזריחה, אבל במקום עבודתו התייצב בשעה שמונה בבוקר, כשלוש שעות מאוחר יותר. המעקב אחריו היה כמעט בלתי אפשרי. האיש היה חשדן וזהיר.
הבנו שבשעות הבוקר הנעלמות הוא מקיים קשר עם מפעיליו. הוחלט לנסות ולתצפת בשעות אלה במרחק סביר מביתו. הדרך היחידה לעיקוב אחריו בלי לעורר את  חשדו הייתה  בעזרת  משאית הזבל.

מומחה בזבל

לשם כך נבחרתי להתמחות באיסוף אשפה מחצרות הבתים באזור הבניין שבו התגורר עם אשתו. החברים למשאית האשפה וביחוד הבוס שבחבורה התפלאו לראות מישהו חדש בעבודה. סיפור הכיסוי שלי היה שאני מחפש פרנסה בשעות הבוקר המוקדמות למממן את הלימודים, בהמשך היום.
גם פה שררה היררכיה. אני שנחשבתי לטירון קיבלתי את העבודה הכי לא מבוקשת. לאסוף את הפחים מחצרות הבתים ולרוץ אחר משאית האשפה.
לי זה התאים מאד, למרות תלונות של כמה שכנות שאני לא אוסף את הזבל כמו שצריך ומרעיש בגרירת הפחים. תלונות השכנות  סייעו לי דווקא להפוך לדמות מוכרת בחצר הבניין שלו.  גררתי את פחי הזבל וארבתי למרגל הזהיר שלי מבלי לעורר חשד וחיכיתי לטעות שיבצע.

מצאתי אוצר

זה קרה אחרי שבוע וחצי בערך. איתרע מזלי והמרגל שלי יצא כהרגלו השכם בבוקר לכיוון החצר האחורית של הבניין, בדרכו לעבודה, אלא שהפעם במקום להעלם בחצר האחורית, הוא התקדם לעברי. הוא אחז בידיו שקית אשפה והשליך אותה לפח שגררתי. הוא הביט בי לרגע והמשיך לדרכו. המריבות עם השכנות וגרירת הפחים בכול בוקר עשו את שלהם. לא עוררתי את חשדו כלל. הרגשתי שנפל לידי אוצר. דיווחתי במהירות במכשיר הקשר הסמוי שאני מביא אתי למשרד פח אשפה עם השקית שהשליך המרגל שלנו. כשראיתי שמשאית האשפה שלי מתקדמת לבניין אחר ברחוב מיהרתי למכונית שהמתינה לי ברחוב הסמוך עם פח הזבל החשוב. כמובן שהחברים שלי עקמו את האף שנכנסתי פנימה. ריח הזבל נישא באוויר. רצתי למקלחת והם למשרד עם הפח. בשקית הזבל נמצאו חלקי עיתון עם תשבצים ומספרים מוצפנים. תפקידי כזבלן הסתיים. הצוות שלי במשאית הזבל לא שאל לפשר עזיבתי. הם הבינו שאני לא מתאים לתפקיד ופרשתי.
אבל לא פרשתי מהעיקוב אחר המרגל החמקמק שלנו. התברר כי פעמיים בשבוע בשעות קבועות הוא מקבל הודעות מוצפנות ברדיו. הוא נתפס על חם עם דף הוראות מוצפן בשעת לילה מאוחרת בחדרו. קראנו לו הזבלן בזכות פח האשפה שהסגיר אותו ברגע אחד של חוסר זהירות.

 

 "לא ידעתי שזה אייכמן!" 

הביקור בארגנטינה

ביקרתי בארגנטינה פעם אחת בימי חיי למשך 24 שעות, אבל אלו היו השעות הכי מרגשות שחוויתי, לא שיערתי ולא ידעתי שהפכתי מעין שותף לאחד ממהלכי ההיסטוריה החשובים לישראל.
הייתי אז חניך בקורס של לוחמים מבצעיים של שב"כ-מוסד, חניכי הקורס ובניהם אני, היו קצינים יוצאי יחידות מובחרות בצה"ל. באמצע הקורס נקראנו 6 חניכים לפגישה עם מפקדים במטה השירות בתל-אביב. העובדה שכולנו היינו יוצאי עדות המזרח בלטה ולכן סברנו שנבחרנו למבצע בארץ יעד ערבית. התברר שטעינו, נאמר לנו שנבחרנו ללוות כמאבטחים את שר החוץ אבא אבן ופמלייתו, בנסיעתו לחגיגות העצמאות של ארגנטינה. משם נשלחנו לחנות "מצקין" ברחוב דיזנגוף ושם הלבישו אותנו בחליפת דיילים של אל-על, לקראת הנסיעה.

 

הזקן שאהב לשתות

לתדרוך הבא התווסף אדם נוסף לצוות. הוא היה מבוגר מאיתנו, מקריח וחבש משקפיים עבים במסגרת שחורה. הוא הזדהה בפנינו כמי שיפקד עלינו בנסיעה בתפקיד ראש קבוצת הדיילים. הוא תדרך אותנו כיצד להתנהג כצוות דיילים מבלי לעורר חשד שאנחנו אנשי ביטחון. הוא אהב לתבל את דבריו בביטויים בספרדית עסיסית ואנחנו כנינו אותו הזקן, כי לא ידענו באמת מה שמו (והאמת היא שעד היום איני יודע את שמו).
הטיסה ארכה כ-30 שעות במטוס "בריטניה" שנאלץ לנחות בדרך כמה פעמים, לתידלוק עד שנחתנו בבואנוס–איירס. אבא אבן והפמליה עזבו את המטוס ואנחנו נתבקשנו להמתין במטוס, להוראות . הערב ירד והזקן שלנו הודיע שנצא לבלות בעיר כקבוצה. היה לו תנאי, שרק הוא ידבר. הופנינו לשער מיוחד בכניסה לשדה, שהיה מיועד למעבר לצוותי אוויר בלבד להצגת הדרכונים. בשער ניצבו 3 פקחים ארגנטינאים, הזקן שלנו פתח בשיחה קולחת בספרדית. הוא הביע התעניינות בבחורות המקומיות ובברים שבהם אפשר לפגוש אותן ולשתות ביחד משקה חריף!!!
אנחנו על פי ההוראות שתקנו, אבל הוא כבש אותם בחלקת לשונו. התוצאה הייתה שלמדנו שהפקחים האלה נמצאים במשמרת עד למחרת בצהרים. משם נסענו לבית קפה במרכז העיר. נאמר לנו להמתין שם עד שיבואו לאסוף אותנו לנסיעה ליעד מסוים. כעבור שעה הגיעו 2 מוניות ונתבקשנו לצאת לדרך.
נסענו מחוץ לעיר לאחד הפרברים, שם עצרנו ליד וילה בת 2 קומות מגודרת בגדר. נתבקשנו לעלות לקומה השנייה ולהביא את האיש שנמצא שם כדי לקחת אותו למטוס שלנו. נדהמנו לראות את הזקן שלנו, ראש הקבוצה שרצה לבלות עם בחורות ולשתות אלכוהול ספרדי, נפל שדוד מרוב שתייה.

הפתעה בטיסה חזרה

״קחו אותו למטוס ודאגו לאבטח אותו כמו שאבטחתם את אבא אבן.״ הוא נראה שונה, מוזר, מטושטש מאוד, הסריח מאלכוהול ולא יכול היה לדבר, ואנחנו כמובן לא שאלנו שאלות.
גררנו אותו למונית שהמתינה בחזרה לשדה התעופה, לשער שבו נמצאו הפקחים המוכרים. השעה הייתה חצות וחצי, 5 שעות לאחר הגעתנו.
אחד מאיתנו הגיש להם את דרכונו של הזקן. הפקחים פרצו בצחוק כשראו את הזקן הרברבן שיכור כלוט, ולא יכול היה להוציא הגה מפיו, והציעו שנדאג שישן טוב בטיסה. 
כשעלינו למטוס הבחנו בשינוי שנעשה בתוכו. המטוס נחלק לשניים באמצעות וילון כהה. נאמר לנו שסיימנו את תפקידנו. תאכלו, תשתו ותנוחו, אבל אסור לעבור לצד השני של המטוס. כמובן לא שאלנו שאלות מיותרות. הגענו לאחר טיסה ארוכה לשדה התעופה בלוד ובניגוד להמראה הרגילה שהייתה הבחנו עם הנחיתה שיש המולה בשדה.
מול המטוס ניצבו מכוניות שיטור ומכוניות אזרחיות רבות של מפקדים בשרות. נתבקשנו כל השישה לרדת ראשונים ומשם נסענו לבסיס באבו כביר שבו התקיים הקורס שלנו (עוד בטרם נבנה שם בית המעצר). להפתעתנו כ-20  חניכי הקורס לא היו שם. המקום היה ריק. האיש שהיה דומה לזקן המפקד החביב שלנו נראה שונה פתאום, זה לא היה אותו האיש.
הוא הוכנס לתא ששם היה עצור בעבר האדם השלישי מפרשת הריגול במצרים. נתבקשנו לשמור עליו עד לבוא יחידת שוטרים מיוחדת, ולא לדבר אתו בשום מצב. לא היה צורך. האיש היה ממושמע מאוד ולא הוציא מילה מפיו.

אייכמן בידנו

ליד בית הקפה בבאנוס-איירס, הייתה חנות למוצרי חשמל, קניתי שם טרנזיסטור קטן, שנחשב אז למצרך יקר מציאה. הוצאתי אותו מהתיק כדי להעביר את הזמן בתורי במשמרת מחוץ למתקן והקשבתי לתחנת  "קול ישראל. הקריין הודיע לפתע, בקול דרמטי, שראש הממשלה מר דוד בן גוריון, עומד להודיע הודעה חשובה בפתיחת מושב הכנסת. הדבר סיקרן אותי מאד ויחד כל הצוות ששמר בחוץ המתנו להודעה. ראש הממשלה הודיע בהודעה דרמטית:
"אייכמן בידנו, הוא נלכד בארגנטינה, הובא ארצה ויעמוד כאן למשפט". 
היינו בהלם עם שמיעת ההודעה. חטפתי צמרמורת. לפתע הבנתי שאנחנו  היינו שותפים, בלי ידיעתנו, למבצע הבאת הצורר הנאצי למשפט בישראל. אז גם הבנו כי נבחרנו  יוצאי עדות המזרח למבצע כי לא היינו ממשפחות שעברו את השואה ועלה החשש כי יהיה  מי שייקח את החוק  לידיים וינקום בו, טרם המשפט.

הפרקליט החשדן

בקורס למדנו כמה פרקים חשובים לאנשי המבצעים בשירות הביון. למדנו איך לצלם, להשתמש במצלמות סמויות ואיך לפתח תמונות.  למדנו גם איך לפרוץ מנעולים ואיך לפצח כספות. למדנו גם שיטות של האזנה סמויה והרכבת מיקרופונים סמויים. המיומנות במקצועות אלה הפגישה אותי פעם נוספת עם הצורר הנאצי ועורך דינו רוברט סרווציוס, שנודע כאחד הסנגורים של הנאצים במשפטי נירנברג, שנשלח לישראל להגן על אייכמן.
סרווציוס היה זהיר, ממולח ומנוסה מאוד. הוא דרש לקיים את פגישותיו עם אייכמן מחוץ למקום כלאו, מחשש להאזנה. הוא הציע שהפגישות יתקיימו לא בתל-אביב, אלא בחיפה. לאחר שדחה הצעות למקומות מפגש שונים בחיפה, הוא הסכים לקיים את פגישותיו עם הצורר בבית מלון בכרמל, וכך היה. גם אנחנו נערכנו לפגישות שלהם.
עקב "עברי" עם אייכמן הצורר הנאצי. הוחלט שנצטרף, אני ומאבטח נוסף כמלווים לשוטרים, אבל למעשה ההוראה הייתה להתקין מכשירי האזנה למפגשים של השניים.
סרווציוס דרש שבחדר המפגש יהיה נוכח שוטר שאינו דובר את השפה הגרמנית. אנחנו המאבטחים נדרשנו להישאר מחוץ לחדר המפגש, אבל כן נכנסנו, טרם הגעתם. התקנו שם מכשירי האזנה כדי לקבל אינפורמציה שאייכמן לא מסר בחקירה והייתה חשובה להמשך מידע על פעילות הנפשעת שלו והפושעים הנאצים האחרים. 
לסרווציוס הייתה שיטה, בכל פעם כשהגיע הוזמן לו חדר במלון. הוא נהג לבצע בדיקה מדוקדקת בחדר ואחריה דרש חדר אחר למפגש שלו. למדנו מהר את השיטה. לפגישה הבאה נערכנו אחרת, חכמים יותר. התקנו האזנה בכמה חדרים, בקומות שונות במלון.
סרווציוס הגיע וכדרכו פסל את החדר הראשון בטענה שיש רעש בקומה הראשונה מהמכוניות החולפות בכביש  הסמוך. במלון כבר ידעו על שיטת סרווציוס להתחמק והציעו לו לעלות לקומה שנייה שקטה יותר בחדר פינתי. סרווציוס בדק את החדר ואישר להביא את אייכמן שנמצא בהמתנה בניידת המשטרה.לא חלפו חמש דקות וסרווציוס דרש להחליף גם חדר זה לקומה גבוהה יותר.

סגירת מעגל

גם מנהלי המלון סייעו  במשחק ו"זעמו" מאד על הטרטור. ידענו שסרווציוס יבקש חדר לא שגרתי כדי להתחמק מהאזנה ונערכנו לכך. הוא ביקש לעלות עם אייכמן לחדר בקומה האחרונה שליד עליית הגג, מתוך הנחה שהחדר הזה "נקי" מהאזנות.
בחדר הזה חכינו לו. נערכנו מראש להתקנת האזנות. סרווציוס היה מרוצה וגם אנחנו. הפגישה התארכה לכמה שעות ותרמה רבות, כך הבנו, לקיום המשפט נגד אייכמן, לאיסוף מודיעני על מעשיו השפלים ושל נאצים אחרים.

הרגשתי אז שסגרתי מעגל אישי היסטורי עם הצורר אדולף אייכמן שהתחיל בארגנטינה ובמתקן הכליאה באבו כביר והוביל למלון בכרמל בהבאתו למשפט של מי שנחשב למפלצת אכזרית.
גם היום אני נזכר בפניו המבוהלות בתא המעצר, אך הם לא הסתירו את עיניו הקרות כקרח שהסגירו הכול.