top of page
נוטרדם.jpg

"המסעדה בכנסיית נוטרדאם"

תחילת שנות ה-60. אני סגן צעיר בצנחנים, בפלוגה המסייעת של גדוד הנח"ל המוצנח-גדוד 88 דאז.  הפלוגה בפיקודו של מ"פ סרן מיכה פייקס נשלחת לתפוס חלק מהקו המפריד בין ירושלים העברית לירושלים הערבית...

נוטרדם

"המסעדה בכנסיית נוטרדאם"

שומרי החומות

תחילת שנות ה-60. אני סגן צעיר בצנחנים, בפלוגה המסייעת של גדוד הנח"ל המוצנח-גדוד 88 דאז. הפלוגה בפיקודו של מ"פ סרן  מיכה פייקס נשלחת לתפוס חלק מהקו המפריד בין ירושלים העברית לירושלים הערבית. הפלוגה מתפרשת למספר נקודות תצפית מול הלגיון הירדני. צה"ל מיקם עמדת תצפית ישראלית מול כל עמדה שלהם לאור הקו העירוני-כך כונה האזור המפריד.
הפלוגה שלי סיימה אימון קיץ מפרך בצפון וכצ'ופר קיבלנו את המשימה להתמקם בכמה עמדות בקו העירוני. כמפקד המחלקה קיבלתי 3 נקודות תצפית לפקד עליהם. התמקמתי בחמ"ל המחלקתי באחת מנקודות התצפית הגבוהות בירושלים, בכנסיית נוטרדאם, בקומה השלישית העליונה שלא הפריעה לכמרים בשגרת החיים. משם ניתן היה לתצפת לא רק על הקו המפריד הקרוב לירדנים אלא אפילו עד הר הצופים . כיתה שנייה של המחלקה שלי מוקמה במבנה נטוש ליד מעבר מנדלבאום. המעבר הזה קישר בין שני חלקי העיר ושימש בעיקר חיילי או"ם ואנשי כמורה. כיתה שלישית שלי התמקמה בצד המערבי של ירושלים באזור שיכוני פאג"י, בשכונה החרדית.  המשימה הייתה לתצפת לעבר עמדות הליגיונרים ולרשום תנועת כלי רכב צבאיים ירדנים חולפים. התצפית נמשכה ביום ובלילה. 
שגרת אחזקת הקו החלה כל בוקר בשעה שש. הייתי יוצא למפקדת הפלוגה שישבה בבניין "שנלר" ומדווח על תנועות ירדניות שנרשמו במהלך היממה האחרונה. משם הייתי ממהר למשרד האפסנאות שהיה חשוב בעיני לא פחות.  חלוקת המזון נעשתה בו באופן שגרתי יומיומי. שם חילקו מנות קרב בהתאם לכמות הלוחמים בעמדות. הם הכילו בעיקר לופ-הבשר של אז בקופסאות פח. שעועית במיץ עגבניות, קופסאות סרדינים, ריבה בשפופרות, מציות יבשות במקום לחמים וקופסת פלחי אשכוליות ממותקת ולקראת שבת קיבלנו חלות וקופסאות עגולות של חלווה, שנחשבה למעדן .

3 חודשים לאכול מנות קרב ?!

על ההתחלה הבנתי שלא יתכן שנעביר את שלושת חודשי התצפית עם מנות הקרב האלה. הייתי כבר די מנוסה בשיפור מנות הקרב, כששרתתי  במבצע קדש בסיני. ניצלתי את הסיור בין העמדות לסיור נוסף, בתוך שוק מחנה יהודה. מרגע שנכנסנו לשוק במדי הצנחנים עם הנעלים החומות והכומתות האדומות, החברה בשוק  יצאו מגדרם. הם העמיסו על הטנדר שלנו ארגזי פירות וירקות, לחמים ופיתות ולא הסכימו לקבל תשלום. לפני היציאה מהשוק עם הטנדר העמוס ניגש אלי אחד המוכרים שמכר דברי מתיקה ושאל איך אתם שותים את הקפה? " מצטער, השבתי  "לא שותים, אין לנו כלים לחלוט קפה". זה הספיק. השמועה התפשטה במהירות בשוק. " הצנחנים לא שותים קפה?!".
תוך דקות מצאנו בקבינה  פרימוס עם ג'ריקן נפט, קפה שחור וקנקן גדול  עם שתי חבילות  סוכר. פחדתי לספר למפקד הפלוגה על השלל פן נשאר בידיים ריקות. הפרימוס עם קנקן הברזל והקפה נשארו בעמדה בנוטרדאם. כל השאר פוזר בין העמדות. הדבר נודע למ"פ והוא הורה לשלוח לעמדות קונטיינרים עם תה יחד עם מנות הקרב. הרגשנו שזכינו בפיס.    
עלו לי רעיונות איך לשפר את מנות הקרב המשעממות. בסיבוב הבא בשוק קניתי 3 מחבתות, פרימוס נוסף, וכמה בקבוקי שמן. על הדרך עברתי בחנות התבלינים והעמסתי כל מיני תבלינים ירושלמים בשקיות נייר שהדיפו ניחוח עז מסביב. הפעם דאגתי שעל כל מוצר יהיה תשלום בהתאם. אחרת, אמרתי אני לא לוקח את המצרכים. הם הסכימו אבל דרשו מחירים מגוחכים בתמורה.

מטבח השף של הצנחנים

השמועה על המטבח של הצנחנים בכנסיית נוטרדאם התפשטה לאורך כל העמדות.  החלו טרוניות " מומו מאכיל את החיילים שלו וכל שאר המחלקות נדה?" קיבלתי הודעה שהמ"פ פייקס מגיע לביקור אצלנו בנוטרדאם. לא ידענו שהוא כיוון ליפול עלינו בזמן ארוחת הצהרים המפוארת  שהכנו. הוא הגיע יחד עם 3 הממ"מים הנוספים של פלוגה שבאו לראות במו עיניהם איך נהפכה ארוחת המסטינגים לארוחת גורמה.
ארוחה כללה פרוסות בשר לופ מטוגנות על טבעות בצל, מטובלות במיטב התבלינים של השוק. מעליהם שעועית במיץ עגבניות ממנות הקרב מטובלת בפפריקה ופלפל שחור חריף, עם פיתות ולאפות חמות טריות. את ככרות הלחם האחיד היבש שקיבלנו מהאפסנאות , שמנו בצד. קינחנו בסלט פירות טריים שקנינו בשוק ומעליו שפכנו את פלחי האשכוליות ממנות הקרב. התערובת הפכה למעדן. ארוחת מלכים בכנסיה.
כתוצאה מביקור המ"פ קיבלתי הודעה שקצין האפסנאות של חטיבה ,16 שהיה מופקד על הציוד והמזון הצבאי, רוצה לראות מה עושים הצנחנים ב"מסעדת נוטרדאם". 
הוא נדהם לראות מה נעשה במטבח המאולתר שלנו. "אתה זקוק לעוד משהו?" שאל בציניות. השבתי בחיוב:" אני צריך סיר גדול ומתקן חימום נוסף לבישול, והאם ניתן לקבל גם מעט מנות יבשות-אורז, שעועית, תפוחי אדמה וגם ביצים". זה היה יום רביעי, הוספתי:" השבת מתקרבת ואני רוצה שהחיילים ירגישו את תחושת הבית , שיאכלו צ'ולנט ושקשוקה". הוא שתק והלך. למחרת בבוקר התייצב בכנסייה טנדר של האפסנאות עם 2 פרימוסים, 2 סירים, חבילות אורז, שעועית יבשה, שק תפוחי אדמה קטן ומספר תבניות ביצים.
לקראת השבת מיהרנו לשוק. כבר היו לי חברים שם והתייעצתי איתם איך להכין לחיילים שלי צ'ולנט. הם הסבירו לי שבלי בשר זה לא הולך. הם ציידו אותי בקופסאות בשר משומר והוסיפו לתפריט גרגרי חומוס. הם החליטו לתרום לנו פתיליה שעליה יתבשל התבשיל לאט כל הלילה. זרקנו לסיר את הבשר המשומר עם בשר הלופ שלנו, עם אורז ותפוחי אדמה, גרגרי חומוס ושעועית כמובן. פיזרנו תבלינים ביד נדיבה והרבה ביצים שהפכו עם בוקר לביצים חומות , חמינדוס ממש. ריח התבשיל שיגע את כל העמדה, כולל הכמרים מהקומה התחתונה שאסור היה לנו לדבר איתם, אבל הריח עשה את שלו, פרץ גבולות.
ביקשתי מהעמדות הסמוכות לשלוח מסטינגים לקבלת ארוחת שבת  שהכנו. שמע ארוחת השבת הגיע עד למח"ט חטיבה 16 והוא הצטרף לארוחת השבת עם פייקס המ"פ שלנו. השהות השגרתית בשמירת הקו מול הירדנים הפכה לאחרת. יחד עם המשימות הביטחוניות התעסקנו כולנו בבישול ארוחות נפלאות.  אפילו הכמרים שהתגוררו בקומה מתחתינו לא נשארו אדישים. אסרו עלינו לקיים קשרים, אבל הריחות  של "מסעדת נוטרדאם" פרצו גבולות וגם חשדנות בסיסית ביננו והשכנים החדשים שלנו הביעו ענין רב בריחות הטובים שעלו מהעמדה שלנו.
עד היום 60 שנה אחרי אני זוכר היטב את הטעמים והריחות מהמטבח המאולתר שהקמנו ב "מסעדת נוטרדם".

מסטינג.png

בתמונה: מסטינג ופתיליה מקורית משנות ה 60

bottom of page