אש בלב 

נסיעה אחת לאל-עריש הייתה שונה מהנסיעות האחרות. במוצ"ש התקשרו מהיחידה, נתבקשתי לקצר את החופשה ולחזור כבר ביום ראשון לבסיס. הסיבה לכך  הייתה בואו של מפקד חיל המודיעין,  האלוף אהרל'ה יריב, לסיור ביחידה באל-עריש ומשם נסיעה לאחד המוצבים שעל גדות התעלה.
התקשרתי לאהרל'ה נהגי המסור, שיגיע לאסוף אותי כבר ביום ראשון, השכם בבוקר, כדי שעד הצהרים, נהייה באל-עריש ונחבור לפמליית ראש אמ"ן. הוא התייצב בביתנו בחיפה, כשעוד בחוץ שררה חשיכה. כבר עם תחילת הנסיעה חשתי תחושה מוזרה, אהרל'ה הפטפטן הבלתי נלאה, נהג בפנים חתומות ושתק כמו דג. הנסיעה הארוכה עד הגיענו לאל-עריש, חלפה לה בשתיקה. סברתי שהוא שותק כי הוא קצת כועס על קיצור החופשה.
כשהגענו לאל-עריש הוא מיהר לתדלק את הג'יפ להמשך הנסיעה לכיוון התעלה, וגם שמעתי אותו מתקשר למשפחתו ברחובות, להודיע שהגיע ליעד.
מיד אחר- כך נקראתי לתא הקשר לקבל שיחת טלפון מהארץ. על הקו נשמע קולו של אהרל'ה. הייתי בשוק, אהרל'ה עומד לידי ואהרל'ה היה על הקו מבקש לדבר איתי. הנהג שלצדי השפיל את עיניו ולא אמר מילה. התעלומה נפתרה מיד.
אהרל'ה על הקו:" המפקד, תסלח לי, נשארתי בבית כי לא יכולתי לקום ולנהוג איתך עד סיני, אז שלחתי את אחי התאום מוטי במקומי. התברר שמוטי האח התאום, הזהה להפליא לאהרל'ה הנהג שלי, שירת אף הוא כנהג תובלה בסיני, הכיר את המסלול והחליף את אחיו בנסיעה. האחים התאומים הזהים, מסתבר, הצליחו לשטות בכולם, אפילו בבנות הזוג, ואני הייתי אחד מאלה שהם הצליחו לעבוד עליו. סלחתי לנהג שלי מיד, אהרל'ה לא נענש ואני החלטתי להבליג ולסתום את הפה מול הצחקוקים של חיילי הבסיס והפקידות שהיו נוכחים באפיזודה המצחיקה, שהפכה לשיחת היום.