ימי קורונה-מומו מספר

בתמונה מוטי ואהרל'ה קינד - על רגע אנדרטת ההנצחה למוטי קינד
"הם היו תאומים זהים"
אהרל'ה שאהב לדבר
בשנות ה-60 המאוחרות, שרתתי בסיני כמפקד בסיס מודיעין באל-עריש. מבסיס זה חלשנו על כל סיני באמצעות בסיסי משנה שהיו שם-מאילת דרומה ובהם שארם-א שייח, א-טור, ואבו-רודס.
האזור היה מדברי ופראי שחייב נסיעות ארוכות ומייגעות, במשך שעות רבות, ושהייה ולינה בשטח ,לפגישות עם סוכנים. פעם בחודש הייתי יוצא לחופשת סוף שבוע בארץ. היציאה הביתה הייתה לרוב עם נהג צמוד, בגלל הנהיגה המעייפת במשך שעות רבות.
הנהג שלי, אהרל'ה קינד היה חייל מסור, רזה, תכול עיניים, בעל חוש הומור מפותח וקצב דיבור של מכונת ירייה. הוא יכול היה להתחיל בדיבורים ללא הפסקה, מאל- עריש עד הגיענו לחיפה, מקום מגורי דאז.
התרגלתי למצב. אהרל'ה פטפט כל הדרך ואני השבתי ב-כן ו-לא פה ושם, הדבר לא הפריע לו לנהל שיחה פעילה וקולחת כל הדרך הארוכה. אהרל'ה הפך לבן משפחה שלנו ,ודווקא על משפחתו ידענו מעט. הוא סיפר כי יש לו עוד אחות ואח בשם מוטי, שנחשב לשחקן כדורגל מוכשר בעיר מגוריהם, ברחובות.
שותק כמו דג
נסיעה אחת לאל-עריש הייתה שונה מהנסיעות האחרות. במוצ"ש התקשרו מהיחידה, נתבקשתי לקצר את החופשה ולחזור כבר ביום ראשון לבסיס. הסיבה לכך הייתה בואו של מפקד חיל המודיעין, האלוף אהרל'ה יריב, לסיור ביחידה באל-עריש ומשם נסיעה לאחד המוצבים שעל גדות התעלה.
התקשרתי לאהרל'ה נהגי המסור, שיגיע לאסוף אותי כבר ביום ראשון, השכם בבוקר, כדי שעד הצהרים, נהייה באל-עריש ונחבור לפמליית ראש אמ"ן. הוא התייצב בביתנו בחיפה, כשעוד בחוץ שררה חשיכה. כבר עם תחילת הנסיעה חשתי תחושה מוזרה, אהרל'ה הפטפטן הבלתי נלאה, נהג בפנים חתומות ושתק כמו דג. הנסיעה הארוכה עד הגיענו לאל-עריש, חלפה לה בשתיקה. סברתי שהוא שותק כי הוא קצת כועס על קיצור החופשה.
כשהגענו לאל-עריש הוא מיהר לתדלק את הג'יפ להמשך הנסיעה לכיוון התעלה, וגם שמעתי אותו מתקשר למשפחתו ברחובות, להודיע שהגיע ליעד.
מיד אחר- כך נקראתי לתא הקשר לקבל שיחת טלפון מהארץ. על הקו נשמע קולו של אהרל'ה. הייתי בשוק, אהרל'ה עומד לידי ואהרל'ה היה על הקו מבקש לדבר איתי. הנהג שלצדי השפיל את עיניו ולא אמר מילה. התעלומה נפתרה מיד.
אהרל'ה על הקו:" המפקד, תסלח לי, נשארתי בבית כי לא יכולתי לקום ולנהוג איתך עד סיני, אז שלחתי את אחי התאום מוטי במקומי. התברר שמוטי האח התאום, הזהה להפליא לאהרל'ה הנהג שלי, שירת אף הוא כנהג תובלה בסיני, הכיר את המסלול והחליף את אחיו בנסיעה. האחים התאומים הזהים, מסתבר, הצליחו לשטות בכולם, אפילו בבנות הזוג, ואני הייתי אחד מאלה שהם הצליחו לעבוד עליו. סלחתי לנהג שלי מיד, אהרל'ה לא נענש ואני החלטתי להבליג ולסתום את הפה מול הצחקוקים של חיילי הבסיס והפקידות שהיו נוכחים באפיזודה המצחיקה, שהפכה לשיחת היום.
סוף עצוב
את מוטי, האח התאום, לא ראיתי יותר, אבל זכרתי לו את היותו שובב לא קטן וטוב לב, כמו אחיו הנהג שלי. הזמן חלף השנה 1975, חודש דצמבר, אהרל'ה ומוטי שיחקו יחד בקבוצת כדורגל ברחובות. מוטי נחשב לשחקן מוכשר ומוביל בקבוצתו מכבי שעריים רחובות, בליגה ג'. המשחק היה סוער מול מכבי כפר גבירול. בדקה ה-65 מוטי הבקיע שער גורלי, פרצה מהומה ביציע ולפתע קפץ מן הקהל אל תוך המגרש אוהד הקבוצה היריבה עם סכין שלופה. הוא דקר את מוטי בליבו למוות.
האירוע הנורא הזה קיבל את הכותרת "הרצח הראשון במגרשי הכדורגל בארץ". אהרל'ה אמר לי, אחרי רצח אחיו "מוטי היה חצי ממני, חצי ממני כבר לא קיים יותר".
עיריית רחובות הקימה אנדרטה בצורת כדורגל לזכרו של מוטי קינד ורחוב על שמו, ואני לא שוכח את הנסיעה השקטה ההיא של מוטי הנהג, האח התאום המסור.