8 זחלם מודיעין  מלחמת ששת הימים לפני הפר

"הדודאים שרו לנו שירים עצובים ואנחנו כתבנו מכתב"

לא סיימתם" הודיע לנו המח"ט אריק שרון בסיום קורס הקצינים. "אתם עומדים לעבור עכשיו קורס השלמה-קורס קומנדו מיוחד". כך מצאנו עצמנו 27 צנחנים מגדוד 88-הנח"ל המוצנח וגדוד 890 בקורס בן 8 שבועות מאתגר בתל-נוף. צנחנו 3 צניחות חופשיות, בנוסף לרגילות ואחת מהן לתוך הים. הצטוותנו ללוחמי שייטת 13 לתרגילי צלילה ולמדנו לירות בכל סוגי כלי הנשק בחטיבה, מאקדחים ועד מקלעים ,במשך היום...

"הדודאים שרו לנו שירים עצובים ואנחנו כתבנו מכתב"

"לא סיימתם" הודיע לנו המח"ט אריק שרון בסיום קורס הקצינים. "אתם עומדים לעבור עכשיו קורס השלמה-קורס קומנדו מיוחד". כך מצאנו עצמנו 27 צנחנים מגדוד 88-הנח"ל המוצנח וגדוד 890 בקורס בן 8 שבועות מאתגר בתל-נוף. צנחנו 3 צניחות חופשיות, בנוסף לרגילות ואחת מהן לתוך הים. הצטוותנו ללוחמי שייטת 13 לתרגילי צלילה ולמדנו לירות בכל סוגי כלי הנשק בחטיבה, מאקדחים ועד מקלעים ,במשך היום. בלילות יצאנו לניווטי לילה בודדים או בזוגות של 60 ק"מ כל מסע. הודיעו לנו שנבחרנו לסמן מעברים בנהר הירדן כדי לעבור בהם לגבול הירדני. היינו עייפים ורצוצים אך מלאי גאווה וחדורי משימה. קיבלנו בונוס נוסף. מפקד הבסיס התיר לנו להיכנס לחדר האוכל של הטייסים, דבר שהיה בבחינת טבו לצנחנים בבסיס. מהר מאד התרגלנו ללחמניות הטריות והשוקו של ארוחת הבוקר שלא לדבר על ארוחות צהרים שם.

לאחר שבועיים של אימונים אינטנסיביים נקראנו להתייצב בלשכת המח"ט. הרל"ש שקיבל את פנינו הודיע על הפגזה סורית קשה על קיבוצי עמק החולה., ושהוחלט שצה"ל יכבוש את המוצבים הסורים ברמה , בעיקר לאחר הפגזה קשה של קיבוץ גדות. למחרת יצאנו לדרך. שני גדודי הצנחנים אמורים היו לכבוש שורת מוצבים סורים שחלשו על עמק החול ומררו את חיי התושבים שם. גדוד 88 אמור היה לכבוש 3 מוצבים בצד הצפוני-מזרחי של הרמה, וגדוד 890 קיבל ללחימה את הגזרה הצפון מערבית שכללה 3 מוצבים סורים גדולים.

משימה בילתי אפשרית

מה תפקידנו בכוח?" שאל אחד מהחברה שלנו וניכר היה בפני משיבנו שהוא ממתין לשאלה המתבקשת "אתם תטפסו במעלה הרמה במהלך הקרב של פריצת הגדודים בין 2 הגזרות. תגיעו למעלה הרמה לביצוע המשימה והיא-חיסול 3 מצדיות סוריות על גב הרמה, שלא יוכלו להפריע לגדודים במשימתם. כשקצין המודיעין של החטיבה הציג בפנינו את תצלומי האוויר של הרמה. התברר שחלק ממעלה הוואדי היה ממוקש. הבנו מדבריו שזו לא סתם משימה בלתי אפשרית אלא משימה שרבים מאתנו לא יחזרו ממנה.
לקראת הערב, לאחר שהצטיידנו בכל הציוד הקרבי של החטיבה נסענו לשטח הכינוס במדרשת אוהלו שעל שפת הכנרת. השמש כבר שקעה והכנרת היתה אפלה. רק המיית המים החרישית נשמעה ברקע. ישבנו על הדשא שקטים ומהורהרים והקשבנו לעדכונים אחרונים. השליש החטיבתי הגיע והודיע:" צמד הדודאים יגיע להופיע בפניכם, לפני היציאה לקרב. אפריל 1958 , השעה כמעט חצות. שעת השין נקבעה לארבע לפנות בוקר. צמד הדודאים- בני אמדורסקי וישראל גוריון הגיעו כשכל אחד וגיטרה בידו והחלו לשיר בתוך המעגל שיצרנו .הם בחרו בשירים נוגים שהשרו עלינו אוירה כבדה עוד יותר. שרנו איתם את "נד אילן צמרתו ליטף הרוח" ואת" הם רוכבים ושרים לרגלי ההרים" בקולות חרישיים וגם את "ערב של שושנים". החברה לא כל-כך שיתפו פעולה בשירה. כל אחד מאתנו עשה לעצמו חשבון נפש פרטי. ידענו שהמשימה קשה ומסוכנת אבל עם החששות עלו גם רגשות אחרים. היינו גאים שבחרו בנו לבצע את המשימה.
בני אמדורסקי סיים את ההופעה ואמר:" צאו לשלום ותחזרו בשלום. אנחנו מבטיחים להופיע הופעה מיוחדת רק לכם כשתשובו הביתה", בטרם עזבו.

המכתב האחרון 

השליש החטיבתי ביקש לדעת אם יש למישהו מאתנו בקשה מיוחדת בטרם נצא. שתקנו והוא הציע:" אם כך תכתבו , כל אחד מכם, מכתב קצר ליקיריו. אני אאסוף את המכתבים ואדאג להעבירם ,במידת הצורך, למשפחות", אמר בעודו מחלק לכל אחד מאתנו נייר כתיבה, עט ומעטפה. לא ידעתי מה לכתוב כדי לא להדאיג את הורי שדאגו לשלומי, במשך כל השירות שלי בצנחנים. כתבתי להם:" אימא, אבא שלום ממני. אני בסדר, בקרוב אחזור הביתה לחופשה" ולא פרטתי מה חשבתי לעצמי באותם רגעים. כמובן לא רציתי לשתפם במצב. הסתכלתי סביבי. כולם כתבו מכתב. הדממה הייתה קצת מעיקה. תחושה של כובד השליחות על כתפינו. משאית הגיעה ואספה אותנו לשטח הכינוס האחרון באזור החולה לפני העלייה לרמה הסורית. שתיים וחצי לפנות בוקר. ריח היציאה לקרב עמד באוויר. הרגשנו את עוצמת המשימה מולנו למעלה על ההר. קצין האג"ם של החטיבה הגיע, הוא כינס אותנו מולו ואמר:" חברה, יש שינוי בתוכנית. אתם חוזרים לאוהלו". מיותר לציין שכולם נראו לפתע מחויכים מעט, על אף שהתלוננו על שלא מאפשרים לנו לצאת לבצע את המשימה. כשהגענו בחזרה לאוהלו השעה כבר הייתה ארבע לפנות בוקר.
קצין המודיעין החטיבתי הגיע ועדכן:" דוד בן גוריון, החליט לבטל את המבצע לאחר שקיבל הערכה כי מספר הלוחמים הנפגעים בגדודים ובכוח הקומנדו המיוחד יהיה רב. שני שליש מכם לא יחזרו מהמבצע". המבצע בוטל. אמר ואנחנו חשנו תחושת אכזבה לא קטנה שפספסנו את אחת המשימות החשובות שנועדנו הצנחנים לבצע. אבל אז הודיע קצין האג"ם: " צנחנים , יש לכם משימה אחרת לביצוע. אתם צריכים לבדוק את המעברים על פני הירדן ולסמן אותם לעתיד לפעילות כוחותינו. תכנסו עם חבלים למים ותסמנו. כך מצאנו עצמנו צועדים בחגור מלא, בלילה החשוך בתוך מי הירדן הקרירים מסמנים 3 מעברים נכונים לתוך גבול ירדן. המשימה נראתה לנו פתאום קלה מאד לביצוע. כשסיימנו המתין לנו טנדר צבאי עם קצין האפסנאות. "הבאתי לכם בגדים יבשים וגם צ'ופר" הכריז וחילק לנו נעלי צנחנים חומות חדשות עם סוליות קרפ-המותג היוקרתי של אז. חזרנו לבסיס תל-נוף, שם הודיעו לנו שמפסיקים את קורס הקומנדו בשל המצב הביטחוני בצפון. הדודאים לא הופיעו בפנינו, אבל ההופעה שהופיעו באוהלו על שפת הכנרת תשמר אצלי לעד. 
מוקדש לזכרו של חברי אל"מ חבש, מפקד בית הספר לצניחה בתל-נוף.