ימי קורונה | אש בלב | שלמה מומו יחזקאלי

ימי קורונה (מומו מספר)

לאחר שהסתיימה הכתיבה של הספר "אש בלב", קיבלנו מבול של תגובות חמות של אנשים שקראו ונהנו מהספר.
חלק מהאנשים זיהו את הקרובים שאינם עוד איתם מהסיפורים המרגשים בספר וקיבלו הזדמנות להכיר את היקרים להם מזוויות שלא הכירו, לחלק מהקוראים הסיפורים העלו זכרונות שכבר נשכחו מילדותם, וחלקם פשוט נהנו מהסיפורים ומהרגש הטמון בהם. מה שרבים לא ידעו שאם היה אפשרי מבחינת שיקולי צנזורה עוד ארבעה ספרי המשך של "אש בלב" היו נכתבים.
בפברואר 2020 נכנסה לחיי כולנו מגפת הקורונה, מומו ויהודית יחזקאלי בשל חשש לבריאותם כמו רבים מבני גילם פשוט הסתגרו בבית, ולא יצאו ממנו חודשים רבים. לא חגגנו ביחד את ליל הסדר המסורתי שלנו, לא את ראש השנה והחגים ולא את ימי ההולדת של הכלות הנכדים והבנים.
קשר אמיתי בין אנשים אינו מחייב רק קרבה פיזית, הוא נבנה בלב והכוונה לחיבור מתחזקת אותו. למרות המרחק שנכפה עלינו, נשארנו קרובים והקשר המשפחתי החם נשמר.
אמא ואבא החליטו להמשיך לספר את מה שניתן לספר ממעלליו הרבים של אבא וכל יום שישי פרסמו ומפרסמים בדף הפייסבוק של אבא סיפור נחמד שאבא רצה לשתף עם חבריו, הם קראו למיזם:
ימי קורונה (מומו מספר). כך ביחד הם מעבירים את תקופת הקורונה, ואנחנו כל המשפחה מסביבם קרובים כמה שניתן.
לכבוד יום ההולדת ה83 של אבא ריכזנו בשבילכם את הסיפורים הנפלאים באתר.
תהנו :-)

לסיפורים

ימי קורונה מומו מספר

כלל הסיפורים

שקל קנס ונזיפה קלה מלחמת חרבות ברזל בעיצומה. אחי גיבורי התהילה -הם בני הדור הזה. לוחמים ולוחמות שאינם מהססים להקריב את חייהם למען העם והמולדת. ליבי מתמלא בגאווה, אני זוכה לראות את דור המסירות והגבורה. אני גם חש קנאה קטנה. גם אני רוצה לתרום. חברי מיחידת 504 אומרים לי בחיוכים וצחוקים:" תשב בבית , אתה כבר עשית את שלך, עכשיו תורנו המפקד	מפת ציר הדמים 10.10.73מלחמת יום הכיפורים, ימים ספורים לאחר פלישת הסורים לרמת הגולן. שימשתי אז בדרגת רב-סרן כסגן מרחב צפון , בפיקודו של סא"ל יושע בר תקוה ז"ל. הייתי מופקד על הצבת חוקרי היחידה 154 דאז, כחוקרי שבויים לעזרת יחידות צה"ל הנלחמות ברמה, על הקמת מכלאת שבויים בביריה בצפת ועל חקירות טייסים סוריים שנפלו בשבי בימי הלחימה הראשונים.	פיליפ הרשברג אפריל 74,אחרי מלחמת יום הכיפורים, עזבנו את צפת והגענו לגדרה. מיותר לצין שקבלת הפנים לא הייתה חמה. נחשבנו לזרים ואחרים בנוף הגדרתי, אבל פיליפ היה אחר
הנקמה היתה מתוקה התגוררתי אז בשכונת סן-מרטין בירושלים, בבית בן 5 קומות. הרבה דיירים ואווירת שכונה (אז זו לא הייתה מילה "גסה"). כולם הכירו את כולם. הימים אחרי מלחמת ששת-הימים וירושלים הפכה לעיר בירה מיוחדת .שרתתי אז בתפקיד קמ"ן נפת יהודה שכונתה "ארץ המרדפים".מדי בוקר נסעתי בג'יפ הצבאי מהבית לעיר בית לחם ומשם הייתי יוצא לפעילויות	ואז צלצל הטלפון האדום מלחמת ההתשה בתעלה, שנת 70, חודש מאי. באותו היום-27 בחודש, נתבקשתי להצטרף לפמליית ראש אמ"ן, האלוף אהרון יריב. ארהל'ה יריב (כך קראנו לו) הגיע לסיור עם קבוצת קציני המטה שלו ומפקדים משייטת 13. הם היו אמורים לבדוק אפשרות מעבר, לצידה השני של התעלה, לצרכי מודיעין	הם היו תאומים זהים בשנות ה-60 המאוחרות, שרתתי בסיני כמפקד בסיס מודיעין באל-עריש. מבסיס זה חלשנו על כל סיני באמצעות בסיסי משנה שהיו שם-מאילת דרומה ובהם שארם-א שייח, א-טור, ואבו-רודס. האזור היה מדברי ופראי שחייב נסיעות ארוכות ומייגעות, במשך שעות רבות, ושהייה ולינה בשטח ,לפגישות עם סוכנים
לא ידעתי שזה אייכמן ביקרתי בארגנטינה פעם אחת בימי חיי למשך 24 שעות, אבל אלו היו השעות הכי מרגשות שחוויתי, לא שיערתי ולא ידעתי שהפכתי מעין שותף לאחד ממהלכי ההיסטוריה החשובים לישראל	כדור סמרטוטים מלחמת השחרור הסתיימה. גם אנחנו הילדים חזרנו לשגרה, למשחקי, שוטרים וגנבים, מחבואים ובעיקר כדורגל. כדור אמיתי לא היה לנו, הוא היה אז יקר מציאות. האימהות שלנו ארגנו לנו כדורגל מאולתר מאוסף גרביים ישנות. הכדורים האלה מלאו את תפקידם היטב. קלענו איתם לא מעט גולים	אות המערכה ברצועת הביטחון יוני 1982, החל מבצע שלום הגליל- מלחמת לבנון הראשונה. אני מילואימניק עם מינוי חירום כמפקד הגדוד העורפי, המופקד על חקירות בזמן מלחמה אני מחלים בבית מאשפוז אחרון, בגלל פציעה ישנה במלחמת יום-כיפור. אשתי יהודית הייתה בדרכה השכם בבוקר, לישיבת מורים בשדרות, ולפני שיצאה השביעה אותי שהפעם אשאר בבית ולא אצא למלחמה
הקפה של רחל ומשה דיין אביגיל כלתו של משה דיין, עברה להתגורר דלת מול דלת בית הורי בחיפה. מיד עם הגעתה לבניין, היא ראתה באמי שכנה טובה. אמי שהייתה חברותית וטובת לב דאגה לארח לה לחברה לשתיית קפה עם עוגיות מתוקות ומלוחות מעשי ידיה	רפול חילק כדורים ללוחמים 13 ביוני 1974 בבסיס בצפת. אני מקבל הודעה על חדירת מחבלים לקיבוץ שמיר. בתוקף תפקידי כראש צוות מו"מ עם מחבלים, מיהרתי לשם יחד עם חברי, יענקלה זבדה ששירת איתי כקצין ביחידה.	הפגישה עם טד קנדי שנת 1985. התבקשתי להתייצב בראש משלחת נכי צה"ל לנסיעה לפיטסבורג, ארה"ב. היינו שמונה עשר נכי צה"ל במשלחת בדרכנו לשם. הקהילות היהודיות בארה"ב, קנדה ואירופה נהגו להזמין משלחות נכי צה"ל לשהייה אצלם במשך שלושה שבועות
היא משכה לי באוזניים שיטת החינוך המקובלת בבית הספר היסודי "אליאנס" בחיפה בשנות ה-50 הייתה שונה מאד מהשיטות המקובלות כיום. בית הספר היה תחת פיקוחה של שגרירות צרפת בישראל והקונסוליה הצרפתית בחיפה הייתה אחראית על מקצועות הלימוד	החתונה בנובמבר שנת 1968. התחתנו במלון הולילנד בירושלים (כן, המלון המפורסם ההוא). שרתתי אז כקצין המודיעין של נפת יהודה והכרתי היטב את המכובדים, ראשי החמולות וראשי הערים: בית לחם, בית ג'אלה, בית צ'חור, חברון ושבטי התעמרה באזור זעתרה. שררו בנינו יחסים קורקטיים	התפילה של סבא שמעון והפראבלום ערב מלחמת השחרור. רחוב השומר בשכונת ארד אל יהוד בחיפה. הרחוב חצץ בין חיפה היהודית לערבית. בפועל רחוב השומר היה מרכז העסקים הקטן של היהודים והערבים. רחוב שוקק חיים ושמחה. בחצרות, בין בתי האבן, היו בוסתנים קטנים. היו בהם עצי זית, עצי לימון ורימון. לא ידענו אז שהם יהפכו למקומות מסתור מפני הבריטים.
מלפפונים חמוצים שנת 2020. אנחנו בתוך בהלה עולמית. מגיפה ושמה קורונה פרצה לעולם. נאלצנו להסתגר בבית ולהתנתק מהילדים והנכדים הגרים מולנו. לא היינו מורגלים למצב החדש. להיות סגורים בין 4 קירות. לא להיפגש עם המשפחה שלנו, עם החברים. הלך החופש.	ברק הגור של עזית ירון, בננו הבכור, היה בן שנה ועשרה חודשים כשליאור נולד, כמעט אחים תאומים. מהר מאד התברר לנו, הורים חדשים, שליאור יצטרך לבלות בלול ריק מצעצועים כי ירון מקנא. לא עזרו דברי כיבושין וערמות הצעצועים	לא קראו לנו לוועדת אגרנט יום כיפור השנה 1973 אני עומד עם אשתי יהודית על מרפסת ביתנו בצפת הצופה לעבר הרי רמת הגולן. השקט הזה מתעתע. עוד זמן קצר וכל הרמה תהפוך למאכולת אש
המסעדה בכנסיית נוארדם תחילת שנות ה-60. אני סגן צעיר בצנחנים, בפלוגה המסייעת של גדוד הנח"ל המוצנח-גדוד 88 דאז. הפלוגה בפיקודו של מ"פ סרן מיכה פייקס נשלחת לתפוס חלק מהקו המפריד בין ירושלים העברית לירושלים הערבית	לוחם-תש'ח-יקר מאי 2008 –חגיגות 60 שנה לעצמאות ישראל, קיבלתי בדואר הזמנה ממשרד הביטחון בזו הלשון: "שר הביטחון והרמטכ"ל מתכבדים להזמינך למפגש לוחמי תש"ח (1948)".התפלאתי, בזמן מלחמת תש"ח הייתי בן 10. מה לי ולכנס לוחמי תש"ח	יובלים, שלושה חיילים מתלפיות מלחמת שלום הגליל. היום החמישי למלחמה. התמקמנו בין מטעי הבננות של קיבוץ גשר הזיו. מוניתי לפקד על חקירות המודיעין בעורף ובשטח הלחימה ואיתי עוד מילואימניקים, עשרות מקציני היחידה. סרן יוסי הראל ביניהם. יוסי היה גם חבר קרוב, הוא ומשפחתו
הזבלן השירות ביחידה המבצעית סיפק לי התמחויות שונות ומשונות, אבל לא חלמתי שארכוש מקצוע חדש במסגרת תפקידי - איסוף אשפה מחצרות הבתים. תחילת שנות ה-60, עסקנו בהתחקות אחר מרגלים ממזרח אירופה. אחד מהם התגורר בשכונת נווה שאנן בחיפה	״ואז הגיחו המלאכים הכחולים״ מלחמת יום הכיפורים, היום השני ללחימה. החזית הסורית-קונטרה הכבושה. שעת צהרים ואני בתוך מעביר מים צר וטחוב בכיכר במרכז מסחרי קטן אפוף עשן וריח שריפה בקונטרה. אני מחזיק רימון ומצמיד אותו לחזה. שתי אצבעות על הנצרה. ״לא אפול בשבי״, אסור שאפול בשבי	אין מנוס אז אורי גרוס אחת המיומנויות שרכשתי בשרות הייתה איך להתחפש כדי שלא יזהו אותי. לא בקלות הגעתי לזה. במסגרת הכשרתי למדתי איך להתאפר ולהתחפש לדמות אחרת
מצחצחי הנעליים שנות הששים המוקדמות ואני בקורס איפור והסוואה. נבחרתי לעסוק באחד המקצועות המקובלים דאז-מצחצח נעליים. היו 2 רמות של מצחצחים. כאלה שצחצחו בתוך חדר צחצוח עם כורסאות, כמו במספרה. שם קיבלת צחצוח V.I.P עם כוס קפה או תה	קופסת סיגריות וקו 300 שעת בין ערביים בבית הקפה של יוסי בגדרה. נהגנו לבוא לשם לשתות בירה עם כרוב כבוש שיוסי הכין לנו בטוב טעם. זה היה מקום מפגש של טייסים, צנחנים ומפקדים מבסיסים סמוכים,	לילה קר בפרנקפורט דצמבר 1962, אירופה מוארת ומקושטת בסממני חג הכריסטמס הקרב ובא. גם יום הולדתי מתקרב. נולדתי ב-25 בדצמבר ותחושת החגיגיות הייתה מוכרת לי, בכל פעם שהזדמן לי להגיע לשם
אכלתי אותה בנאפולי ברגע שעליתי לסיפון האנייה "מולדת" הבנתי שאני בחופשה סוף סוף. היעד היה יציאה מנמל חיפה לכיוון איטליה. לנוח מעבודה מלאת מתח וחובת דיווח בכל רגע נתון. אמצע שנות ה-60, היה אז מקובל לטייל באניות בנמלי הים התיכון.	בן גוריון נתן לי מכתב אחרי תקופת מתחים והרפתקאות בעבודה באירופה, החליטו במשרד לשלוח אותי ארצה. "תחזור הביתה לכמה חודשים. תעלם קצת מאירופה", הודיעו לי. הוחלט לצרף אותי ליחידת האבטחה וליווי של ראש הממשלה, דוד בן גוריון	הדודאים שרו לנו לא סיימתם" הודיע לנו המח"ט אריק שרון בסיום קורס הקצינים. "אתם עומדים לעבור עכשיו קורס השלמה-קורס קומנדו מיוחד". כך מצאנו עצמנו 27 צנחנים מגדוד 88-הנח"ל המוצנח וגדוד 890 בקורס בן 8 שבועות מאתגר בתל-נוף
קפה שחור מר קראו לו הלביא (הסבעא). גבוה , חסון, שזוף , עטה גלביה חומה רקומה בפסי זהב במרכזה. לראשו עאקל מוזהב, מעל כפיה לבנה צחורה ועל מותניו חגורת עור רחבה חומה ועליה שבריה שזורה באבנים צבעוניות.	חג המולד בוונציה הגעתי לוונציה רצוץ מעייפות ומהקור המקפיא. בחורף 1962 אירופה ברובה כוסתה בשלג. איטליה ספגה מנות גשם רבות. וונציה נראתה קצת עצובה בליל ה-24 בדצמבר. לא ידעתי שבערב חג המולד הכול סגור. האנשים חוגגים שם בבתים. צעדתי לבדי בסמטאות וונציה המקושטת בקישוטי חג המולד הנוצצים והשוממה מבני אדם. הגשם לא הפסיק לרדת וערפל סמיך כיסה את התעלות. המלון שהזמנתי היה ריק